כילאני פתחאללה תבע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לאחר שגמלה להבטחת הכנסה נשללה ממנו. מכתב התביעה עלה שמחודש נובמבר 2000, ועד לחודש אוגוסט 2004, קיבל התובע הבטחת הכנסה כשבמקביל הייתה לו זכות ציבורית למונית שהושכרה בתקופות מסוימות. הביטוח הלאומי לא ידע על כך ומשנודע לו שלל לאלתר את הגמלה וביקש מהתובע להשיב את כל הסכומים שניתנו שלא כדין. לדברי התובע, כשהגיש תביעה לגמלה הצהיר על הזכות למונית ונקבע שחרף זאת יהיה רשאי לקבלה. מכאן שלא היה מקום לשלול את הגמלה והביטוח הלאומי נהג שלא כדין.
הביטוח הלאומי השיב להגנתו שמאחר שהתובע היה בעל זכות למונית, מידע שהעלים בכוונה, נשללה זכותו לגמלה בהתאם לסעיף 9 (ג) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 והוא חויב להחזיר את הסכומים שקיבל רטרואקטיבית. כמו כן שזמן קצר לפני הגשת התביעה התברר שבנו של התובע מתגורר בנכס מקרקעין השייך לתובע ודבר זה מחזק את העובדה שאינו זכאי לגמלה. המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר דחתה השופטת דיתה פרוז'נין, את התביעה וחייבה את התובע לשלם למוסד לביטוח לאומי 2,000 שקל הוצאות. השופטת קבעה שהתובע העלים מידע מהנתבעת ולא הוכיח שהצהיר על זכותו הציבורית למונית וגובה ההכנסות שלו ממנה טרם קבלת הגמלה.
"ביחסים שבין הנתבע למבוטח מוטלת על המבוטח חובת גילוי מלוא המידע, והחובה לנהוג בתום לב. מבוטח שאינו מוסר לנתבע את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו, או שמוסר פרטים שאינם נכונים, עלול להיחשף לדרישה להחזר הכספים. חובתו של המבוטח לגלות לנתבע את מלוא הפרטים הנוגעים לזכאותו לקבלת גמלה נובעת מכללי האימון, ההגינות והיושר. על התובע זכויותיו במסגרת החוק לבוא בידיים נקיות בפני הרשות. חובת הגילוי החלה על הרשות הינה למעשה חובה הדדית, החלה גם על מי שתובע ממנה זכויות סוציאליות. על כן, אף בהעדר חובה מפורשת בחוק, חלה על התובע החובה לנהוג בתום לב והגינות, כל עוד הוא ניזון מתמיכת הנתבע. הפרת החובה כשלעצמה, די בה כדי לשלול מהתובע את הזכאות לתשלום הגמלה".
השופטת הוסיפה שהעובדה שהתובע סירב להמציא מסמכים הנוגעים לנכס שבבעלותו מחזקים את הקביעה שאינו זכאי לגמלה ויש לשלול זכאותו.