|
היטלר בוודאי היה מתהפך בקיברו לו חזה במו עיניו בתהפוכותיה של מינכן - העיר האהובה כל כך עליו: כאן, בבירת בוואריה וערש התרבות הנאצית, מרימים באחרונה היהודים והישראלים ראש, ללא כל שמץ של יראה ובושה. בחזית המדרחוב הראשי של העיר, סמוך מאוד ל"הופברויהאוס" - בית הבירה הידוע לשימצה, שבו הגה היטלר את "הפתרון הסופי, ניצבים מדי יום שני כלזימרים-חב"דניקים, ילידי אוקראינה, שעקרו למינכן ומוצאים בה את פרנסתם - לא, חלילה, בנעימות בוואריות-מסורתיות, הבוקעות תדיר מבית הבירה הסמוך, אלא ב...נעימות חסידיות עממיות בסקסופון וטרומבון. הקהל הגרמני ניצב למולם אחוז התלהבות ופוצח, בספונטניות, בריקודי-רחוב עליזים של "שרהל'ה", למשמע "עוד אבינו חי", "א-יידישע מאמא", "רבי אלימלך" ו"צ'יריבום". שוב ושוב מתבקש למשמע השירים "הדרן", כאילו היה זה המדרחוב של צפת או של בני-ברק. לאחר השמעה חוזרת-ונשנית של הלהיטים החסידיים, עטים הצופים-המאזינים על שני המנגנים, איציק ואברמ'ל, ורוכשים מהם, בהמוניהם, את ה"דיסק" האהוב עליהם, שעליו מוקלטת הנעימה המושמעת, בצד 11 נעימות נוספות, הנושאות את השם "פרייליך" (שמחה). |
|
כמטחווי-קשת משם, בשוק העירוני של מרין, פתח יוסי התל אביבי דוכן למכירת מעדנים מתוצרת הארץ ובהם פאלאפל, חומוס, טחינה, חלבה וג'חנון, עם כרזת-פירסומת מאירת-עיניים: "תוצרת ישראל". הגרמנים עטים על המציאות כמוצאי שלל רב ומרעיפים שבחים על המוכר הצעיר, שכבר קנה אצלם את עולמו. ערב יום השואה חזינו, בתוך כל ההמון הרב הזה, גם קבוצת "דוסים" מישראל, חובשי-כיפות ונושאי טלאי צהוב על דש-בגדם, ועליו סיסמתו המיתולוגית של ההיסטוריון היהודי, רוברט וולטש, בעבר הרחוק הפובליציסט בהא-הידיעה של הארץ: "שאו בגאווה את הטלאי הצהוב" - בשפה הגרמנית, ממש כבאותם ימים הרי-גורל של שנות האימה, שעה שהיהודים נצטוו, בעל-כורחם, לשאת אותו, וכאשר ולטש עודד אותם לעשות זאת מבלי שרוחם תיפול עליהם בשל כך. היטלר בוודאי היה מתהפך בקיברו לנוכח מסעות התיור היומיומיים שעורך משרד התיירות הגרמני למחנה המוות דכאו - מסעות המציינים את האתר לדיראון-עולם באוזני התיירים הרבים, והלא-יהודיים דווקא, שפוקדים אותו. וברחוב זיידנפלדר, שליד תחנת הרכבת המרכזית ושבו גם התגוררתי בביקורי האחרון במינכן, מקימה בימים אלה מלונאית ישראלית את אחד ממלונות הפאר של העיר הבווארית. במלון, בן חמשת הכוכבים, שייפתח במרוצת החודשים הקרובים, יתנוסס לראווה, בין כל הדגלים המרכזיים וסמוך מאוד לבניין מפקדת הס.ס. לשעבר, גם דגל הכחול-לבן של ישראל. מה היה היטלר-ימ"ח אומר על כך?
|
|
בחלונות הראווה של סוכנויות התיירות בעיר מתנוססות, ברוב הדר ופאר, כרזות-ענק, הקוראות לגרמנים לבקר בארץ הקודש, לקראת חג העצמאות ויובל ה-60 לישראל, במחירים אטרקטיביים. ובסוכנויות רבות להמרת מטבע ברחבי מינכן מוצג השקל כמטבע-עובר-לסוחר, יחד עם שאר מטבעות העולם, כמו הדולר, הפרנק הצרפתי והין היפני. כן, השקל הוא היום כסף טוב ויש לו משקל חזק בשוק המטבעות העולמי. היטלר, אתה שומע? ולא שכחנו את מקס, ניצול-השואה הישיש, שהיגר לארץ ישראל מן התופת הנוראה של מינכן בשן ועין, ברגע האחרון ממש, אך חזר אליה כלעומת שבא. התירוץ: "זוהי הנקמה שלי בגרמניה הנאצית" - מתהדר מקס, בגאווה בלתי-מוסתרת על הרווחים הנאים שהוא עושה על-חשבון הגרמנים ברשת המכבסות שהקים ברחבי העיר. ואם לא די בכך הוא גם עונד על צווארו מגן-דוד מוזהב בראש חוצות ובלימוזינה שלו מתנוסס לראווה גם דגל-ישראל. אכן, נקמה, שכמוה עוד לא ברא השטן.
|
|
