בית משפט השלום בתל אביב דחה (יום ג', 6.5.08) בקשת המדינה להעניק חסינות מפני תביעה אישית לפרופ' היס. מדובר בתביעה של משפחת נפטר שגופתו נקברה פעמיים בשל התנהלות המכון לרפואה משפטית בראשותו של ראש המכון דאז פרופ' היס.
מדובר במשפחתו של נרצח בפיגוע טרור משנת 1999, אדוארד ברדיצ'אנסקי, שביקשה להגיש תביעת פיצויים אישית נגד היס בטענה כי בשל התנהלות המכון בראשותו דאז נאלצה לקבור את יקירה פעמיים.
כאמור, בית המשפט דחה על הסף את בקשת המדינה ל"הכרה בחסינות עובד ציבור" עבור היס. בהחלטה כתב השופט יחזקאל הראל כי מדובר בבקשה לא מנומקת וכי החוק קובע כי "על המדינה לפטר בהודעה ההכרה מדוע מתקיימים תנאי חסינות" ואלו לא הובאו. הוא הוסיף כי "על המדינה להבין כי לא לעולם חוסן ועליה להסכין ולקיים את התקנות והדרישות באופן דווקני". זאת כדי שניתן יהיה לוודא "מניעת אדישות של עובד ציבור לדרך פעולתו לאחר שהוסר החשש מפני תביעה אישית בנזיקין".
השופט הוסיף כי יש לדחות גם את החסינות מהטעם שהודעת ההכרה הנושאת את חתימתה של המשנה לפרקליט המדינה עו"ד מרים רובינשטיין, נתמכה בתצהיר של היועצת המשפטית של המכון עו"ד ליאורה רזניק. תצהיר זה לדבריו אינו כולל מידע כלשהו על השתלשלות האירועים ממועד מתן ההמלצה בידי רזניק ועד לחתימה של רובינשטיין על הודעת ההכרה. "לא הובא בפני בית המשפט כל מידע כי נעשתה בדיקה נוספת עצמאית על-ידי הפרקליט המטפל בתיק כמו גם על-ידי רובינשטיין על-מנת לבחון את המלצת עו"ד רזניק".
זאת, למרות שרזניק "כפופה מנהלית" להיס. מחקירתה של רזניק עולה, כתב השופט , כי היא רואה בו "אדם רגיש בסבלן של המשפחות.. האיש עושה במכון עבודת קודש". לדבריו היא אף טענה כי "התקשורת ליבתה את 'הסיפור' [סביב היס, ר.א] אולם יחד עם זאת הודתה כי התקשורת היתה 'הטריגר' להקמת ועדת סגלסון. היא קבלה על מסע יחסי הציבור המתנהל לדבריה מפעם לפעם בתקשורת נגד המכון ופרופ' היס". השופט גם הדגיש כי ראוי היה להביא בפני בית המשפט את העובדה כי פרופ' היס הודח מתפקידו על-ידי שר הבריאות לאחר שהורשע על-פי הודאתו בדין משמעתי "בשל אירוע של אכילת איבר מגופת קטין על-ידי עכבר שחדר לכותלי המכון". מדובר לדבריו בהחלטה על בסיס דעתה של "מי שעובדת בכפיפות לפרופ' היס על כל המשתמע מכך, וכמי שרוחשת לו כבוד רב ואף נועצת בו לא אחת - ועל כן יש לבחון בחון היטב את דעתה".
השופט הוסיף כי מצא פגמים גם בהחלטות קודמות להעניק להיס חסינות כמו בפרשת ישעיהו צינר ז"ל, שגם הוא נקבר שלש פעמים בשל התנהלות המכון.
הפגמים בבקשה ובהחלטה לבקש את החסינות "מחייבים דחיית הודעת ההכרה והבקשה שכן אינם עומדים במבחן הסבירות המינהלית, קבע השופט.
