יצרני התרופות מוציאים בכל שנה מיליארדי דולרים על פרסום תרופות מרשם ישירות לצרכן, אך קובעי התקנים שואלים את עצמם אם תרופות אלו משווקות בצורה אגרסיבית גם במקרים שבהם יצרני התרופות מעכבים את פרסום המחקרים הבוחנים את יעילות התרופה. כעת, מספר פרסומות הוצאו משידורי הרדיו והטלוויזיה בארצות הברית בשל החשש הגובר כי פרסומות לתרופות תחת מרשם יכולות לפעמים להטעות והן לא תמיד אמיתיות.
מומחים מתחום הבריאות מדגישים כי הבעיה העיקרית עם פרסום תרופות מרשם ישירות לצרכן היא העובדה שהן אינן מעבירות לצרכן את המידע לו הוא זקוק כדי לקבל החלטה לגבי השימוש בתרופה. למעשה, הן אינן מספקות את המידע הבסיסי ביותר, שהוא מידת יעילות התרופה.
חברי הקונגרס בארצות הברית התייחסו לפרסום התרופות במהלך שימוע בקונגרס כשהם מבקשים לקבוע אם פרסומות לתרופות הן כלי שיווקי, כלי חינוכי או הולכת שולל מוחלטת.
הצרכנים האמריקנים לא צריכים להסתמך על חוסר תשומת הלב של הקונגרס כדי לוודא שחברות התרופות מספרות את האמת בפרסומת. כך לדברי חבר הקונגרס הרפובליקן בארט סטופק, יו"ר ועדת המשנה להשגחה וחקירה של נושאי אנרגיה ומסחר.
בשנת 2006, חברות התרופות הוציאו קרוב ל-5 מיליארד דולר על פרסום ישיר לצרכן, עלייה של 80% מההוצאה הדומה בשנת 2002. מאמצים אלו משתלמים מסתבר: כל דולר שהוצא על פרסום ישירות לצרכן הסתכם בעליה של 6 דולר במכירות, על-פי נתוני הוועדה. העלייה בהוצאות על מסעות פרסום עלתה על העלייה בהוצאות הכספיות על מחקר ופיתוח תרופות חדשות בעשורים האחרונים.
מי שעומדת בראש המעבדה הרפואית של אוניברסיטת דיוק, רות אס. דיי, טוענת כי הפרסומות נוטות לפרסם את היתרונות של התרופה ולטשטש את הסיכונים שלה.
דיי גילתה כי 80% מהאנשים שצפו בפרסומת לתרופה זכרו את יתרונות התרופה, בעוד שרק 20% הצליחו לזכור את תופעות הלוואי. לדבריה, הפרסומות מספקות לעתים קרובות מידע לגבי הסיכונים של התרופה על-ידי שימוש בקצב דיבור מהיר יותר או במהלך הסחות דעת קוליות או ויזואליות.
לדבריה, כיום, ומזה זמן רב, קיים חוסר איזון לא הוגן בין הצגת הסיכונים והיתרונות בפרסומות אלו.
כתוצאה מכך, לרופא דרוש זמן רב יותר להסביר את המשמעות כולה לחולים המבקשים תרופה ספציפית שראו בטלוויזיה.
רופאים מדווחים כי הם מבזבזים זמן רב על הסברים לחולים מדוע עליהם להימנע משימוש בתרופה מסוימת, או לפחות לנסות לנקוט קודם בצעדים אחרים כמו שינוי אורח החיים, תזונה או התעמלות שהם בעלי יתרונות רבים יותר בטווח הרחוק.
אחת הדוגמאות - הפרסומת לכדור השינה לונסטה - שאינה מציגה את התמונה השלמה.
במקרה של לונסטה, אם לא משתמשים בתרופה יידרשו כ-45 דקות בממוצע להרדם. אם משתמשים בתרופה, יידרשו כ-30 דקות.
פרסומת נוספת, של התרופה להורדת הכולסטרול של פייזר - ליפיטור - זכתה לביקורת לאחרונה על כך שהעבירה מסרים לא נכונים. הפרסומות לליפיטור ולוויטורין הורדו, בהתנדבות, זמן לא רב לאחר שהפנל החל לחקור את נושא הפרסום ישירות לצרכן בחודש ינואר.
ג'יימס סאג, מנהל בכיר בפייזר האחראי על תרופת הליפיטור, המשיך לטעון בסוף השבוע כי פרסומות ישירות לצרכן מעודדות שותפות פעילה בין החולים לרופאים. עם זאת, הדגיש, החברה אחראית לוודא כי קיימת בהירות גדולה יותר בפרסום.
האיגוד הרפואי האמריקני מסר במהלך השימוע כי אינו מעודד רופאים להופיע בפרסומות מאחר שהם אינם מכירים את החולים אליהם הם פונים. הם מאמינים כי ארגון המזון והתרופות האמריקני (FDA) צריך לקבל סמכות גדולה יותר כדי לאשר מחדש פרסומות מסוג זה.
חברי הוועדה הדגישו מצידם כי לרוב הפרסומות ישנה השפעה שיוווקית ולא חינוכית וכי ה-FDA אינו לגמרי יעיל בקביעת התקנות לגבי פרסומות אלו.
למרות שה-FDA מפרסם מכתבי אזהרה לאותן חברות שהוא מגלה כי הן מפרות את החוק, כמות הזמן הנדרשת לכתוב ולשלוח מכתבים אלו היא רבה. ל-FDA נדרשו למעלה משישה חודשים בשנת 2007 כדי להוציא את המכתבים הללו.
בשנה שעברה יזמו המחוקקים מערכת התנדבותית שתאפשר לחברות התרופות לשלם אגרה עבור סקירה של ה-FDA לפני שהפרסומות עולות לאוויר.
הסקירה, שאמורה היתה לקבל מימון מהתעשיה, הייתה אמורה לאפשר ל-FDA לשכור כמות מספקת של אנשים שיסקרו את הפרסומות לפני עלייתם לאוויר. 100 יצרני תרופות חתמו על השתתפותם. התוכנית ההתנדבותית היתה אמורה גם לגייס למעלה מ-11 מיליון דולר מחברות התרופות לסקירה מוקדמת של הפרסומות.
התוכנית מעולם לא יצאה אל הפועל מאחר שהקונגרס לא הצליח להעביר ל-FDA את הסמכות לאסוף את התשלום מיצרני התרופות.