השבוע, לגמרי במקרה, שמעתי את "Love comes quickly" של הפט-שופ בויז. במקרה, במן הפתעה שכאילו הגיחה משום מקום ולרגע נראתה הזויה זה תפס לי את האוזן והצליח למכר אותי באחת. פתאום שנות ה-80, פתאום הילדות, פתאום זיכרונות נעורים יפים. יש משהו בתחושת המוכרות המעצבת מימי עבר שעוטף אותי במבט מצועף, בגעגוע, ברצון לשחזר.
לפני שנים רבות (רבות מאד. משנת 1952, ליתר דיוק), הייתה קיימת לה מסעדת דגים מקסימה ממש בצמוד לחוף ימה של הרצליה, "דבוש" שמה. בסוף שנת 2006 נסגרה המסעדה והשאירה את לקוחותיה עם בור של געגוע לאירוח המוכר, לפמיליאריות של אבי, הבעלים, שכאילו אירח בסלון ביתו והגיש ממיטב מאכלי הים והיבשה במסגרת מגבלות הכשרות. מאז פתח אבי את מסעדתו שוב. אומנם לא על חוף הים המיתולוגי שהיה מזוהה כל כך עם המסעדה אלא במרכז המסחרי פארק בלב רעננה, אך עם אותה אווירה ועם אותו הטעם ואותו שירות קשוב ונהדר.
את יאיר כבר מזמן לא ראיתי. ארוחת דגים כיפית, נינוחה ונעימה היא ללא ספק אחלה סביבה להשלמת פערים. הגענו במוצ"ש. עם הגיענו למסעדה התרשמנו מעיצובה האוורירי בעל המוטיבים הימיים. רשתות דייגים, אהילים מאוניות, קאנו אינדיאני מקורי והרבה עץ נוטעים אותך הרחק מן ההמולה האורבנית בשקט אחר. חלל המסעדה מחולק למספר חללי ישיבה המעוצבים באווירה נעימה ומתאימים לכל סוגי הבילוי, בין אם ישיבה על הבר שבתוכו בנוי תנור האבנים, באולם המסעדה, או במרפסת על גבי ספות נמוכות ונוחות.
מיד כשהתיישבנו צמד המלצרים המצוין של המקום, יונתן (האיש והקעקועים) ומריאנה (האישה והחיוך), לא הפסיק לדאוג לנו, בשירות חברי, מחויך, נעים ולא מעיק. מטר של סלטים שטף את שולחננו לאות פתיחה. היו שם סלט מלפפונים כבושים ביתי, סלט קישואים בתחמיץ, סלט נהדר של עגבניות, בצל סגול, פלפל ירוק חריף ופטרוזיליה ששידר טריות, פריכות וכיף של טעמים ארציים ובריאים, סלט סלרי וגמבות חמצמץ, סלט גזר פיקנטי בסגנון מרוקאי, אריסה חרפרפה, טחינה לימונית וסמיכה, רצועות גזר חמוץ, רצועות שומר, סלט חצילים טבעי "על האש", סלט מיונז ותירס, איקרה מפצפצת, דג הרינג כבוש בתוספת רצועות בצל לבן פריך, סלט סלק, לימון כבוש, כרוב לבן חמצמץ וביחד עם כל התקרובת הכיפית הזו גם בייגל חם ופריך, היישר מן הטאבון, מתובל בשמן זית וזעתר. מנה כיפית במיוחד וטעימה מאד הייתה חריימה, מנת זנב (הכי כיף לקבל זנב. הרבה בשר, מעט עצמות) ברוטב אדום סמיך וטעים לאללה, מנפלאות המטבח הטריפוליטאי.
מפה לשם קיבלנו המלצה על-מנת קרפצ'יו דג. חילופי מילים עם אבי ואני מבין שהדיל פשוט ומאד הגיוני. אני בוחר את הדג, הם מכינים לי את המנה. בעצתו הלכנו על קרפצ'יו דניס (36 שקל). תקשיבו לי ותקשיבו טוב - זו ללא ספק אחת ממנות הקרפצ'יו הטובות ביותר שאכלתי מזה זמן רב. הדג היה לבן ומוצק, טרי מאין כמותו, מתובל בתבונה במרינדה חמצמצה שנותנת מרחב וכבוד לאיכות הדג. תענוג של מנה.
העיקריות הפגישו אותנו עם בייבי לוקוס במשקל 550 גרמים בתנור (165 שקל) ופילה מוסר ים (84 שקל). שתי המנות היו עשויות ללא דופי ושוב, בצורה פשוטה, שנותנת לאיכות חומרי הגלם לדבר בעד עצמם. חתמנו את הארוחה בפאי לימון (27 שקל) וטריקולד (26 שקל), שניהם סבירים, והסתכלנו על השעון. 3 שעות בילינו שם. 3 שעות. יש צורך להוסיף עוד מילה?
