איש העסקים האמריקני, משה (מוריס) טלנסקי, שהינו העד המרכזי בפרשת השוחד לראש הממשלה, אהוד אולמרט, אמר בימים האחרונים כי אין לו, ומעולם לא היו לו, קשרים עסקיים עם ישראל, וכי כל האינטרס שלו בקשר עם אהוד אולמרט היה בניינה של ארץ ישראל.
עיון ארכיוני מגלה כי הדברים אינם כפי שטלנסקי מנסה להציג.
טלנסקי הוא אחד מתשעת המשקיעים בחברת הלוויינים אימאג' סאט, חברה הנמצאת בבעלות חלקית של התעשיות הביטחוניות הישראליות. החברה משכירה לווייני ריגול למדינות שאינן מחזיקות בלוויינים שכאלה.
בתביעה שהגיש טלנסקי לפני כשנה (13.7.07) יחד עם המשקיעים הפרטיים הנוספים בחברה בבית המשפט המחוזי במנהטן בפני השופטת לורה טיילון סוון הוא תבע את מדינת ישראל בסכום של 6 מיליארד דולר בשל סירובה לאפשר לחברה לסחור עם משטרו של הוגו צ'אבז בוונצואלה.
המשקיעים טענו כי ישראל מטרפדת עסקות רווחיות משיקולים דיפלומטיים. בכתב התביעה נטען כי משרד הביטחון הישראלי לחץ על הנהלת החברה להתנער מחוזה של מיליארדים שעמד להיחתם עם הממשל בוונצואלה. זאת בשל החשש שמידע שיושג באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת שבבעלות החברה יועבר לבת בריתה של ונצואלה, אירן.
רשימת המשקיעים צורפה אל התביעה. חמישה אמריקנים, שלושה ישראלים וקנדי אחד. המשקיעים הישראלים הם משה בר לב, פטריק רוזנבאום, וחיים יפרח. המשקיע הקנדי הוא אלברט רייכמן. חמשת האמריקנים הם סטפן מ' ווילסון, מייקל מוריס, ג'ואל לוין, אברהם מושל ומיודענו מוריס טלנסקי.
השותפות העסקית המורכבת בין מדינת ישראל שמעוניינת לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה לבין המשקיעים העסקיים שמעוניינים ברווחים גדולים, ככל הניתן, היתה מוגבלת לבקשת ישראל בתנאי אחד: שחברת אימאג' סאט לא תיתן את שירותיה לעולם למדינה הנמצאת במרחק של 1,550 מייל מגבולות מדינת ישראל או למדינות "קשות" כמו קובה, אירן או צפון קוריאה.
על-פי התביעה, הנפיק משרד הביטחון הישראלי בשנת 1998 רשימה של 60 מדינות שאיתן מותר לחברת אימאג' סאט לסחור, כולל ונצואלה. בקשת ארצות הברית להשעות את העסקים של אימאג' סאט עם ממשלת הודו בשל הניסויים הגרעיניים שערכה באותה שנה נענתה בשלילה.
הבקע הראשון בין המשקיעים למדינת ישראל התגלע בשנת 2002 לאחר שסטפן ווילסון, מקים חברת אימאג' סאט, הצליח לשכנע את הממשל בוונצואלה לשכור צילומי לוויינים מן החברה במחיר של 18 מיליון דולר בשנה. עוד באותה שנה עצרה התעשיה האווירית הישראלית את העסקה מאחורי גבם של המשקיעים הפרטיים, נטען בזמנו בתביעה.
מכיוון שעל-פי החשד שנחקר כיום במשטרת ישראל העביר מוריס טלנסקי לאולמרט מאות אלפי דולרים בין השנים 1990-2005, הרי שטענתו כי לא היה לו כל אינטרס עסקי הקשור לישראל, ואשר עשוי להוות מניע למתן שוחד, מופרכת מעיקרה. האינטרס העסקי של טלנסקי באותן שנים, כמו גם של שאר המשקיעים הפרטיים בחברת אימאג' סאט, היה גלוי וידוע וקשור בקשר הדוק עם המדיניות שמובילה ממשלת ישראל, שאהוד אולמרט היה חבר בכיר בה בתקופה המדוברת.
