קיצו של עוד יום עבודה ארוך מדי. בדיוק בשלב בו החל ראשי לאותת לי על קיומו באמצעות דפיקות קצובות על הרקות מבפנים, עזבתי הכל, אספתי את קיבתי הריקה ונסעתי לג'ינג'. היא מחכה, יפה כהרגלה, אוסף אותה ונוסעים צפונה. נדיר שאני יוצא באמצע השבוע מתל אביב סתם כך ועוד אחרי עבודה ממושכת במיוחד. כשעברתי את מחלף גלילות זכיתי למבט משתאה מלוח המכוונים, שחיכה גם הוא כנראה להגיע כבר הביתה. חלפתי במהירות על-פני אזור הבילויים השוקק של הרצליה פיתוח, כמעט מתפתה לתת גיחה לדאבלין ולסדר את הראש עם ליטר בירה מהחבית. אבל לא. היעד: קפה 'נורמה' בכניסה לכפר שמריהו.
הגיוני שלא שמעתם על נורמה אם אתם לא גרים בשמריהו או עובדים באזור, וגם אם כן, ממש לא בטוח. אולי זה סוד הקסם. כבר כשנכנסים יש משהו אחר באוויר, גי'נג' ואני חשים בזה ביחד אבל לא יודעים להגדיר מה במדויק. מתיישבים על כורסה בשולחן צדדי גדול בחלל הפנימי הסגור. יש הרבה בתי קפה שמשדרים אינטימיות, ביתיות ואותנטיות, על רבים מהם כבר סיפרתי לכם פה. בנורמה יש משהו שונה. החלטנו להתעמק ולנסות להבין מה זה בדיוק, ולמה מהרגע שנכנסנו אנחנו לא מצליחים להפסיק לחייך.
פתחנו במנת חציל קלוי בטחינה שהגיעה עם סלסת עגבניות ופטרוזיליה קצוצה (35 שקל). חם, טרי וטעים. ליד החציל, מנת סלט קינואה עם גרעינים, אגוזים ופירות יבשים, על מצע חסה ועלי בייבי (45 שקל). הרבה סלטי קינואה אכלתי מאז שזו הפכה לטרנד. זה של נורמה היה הטעים מכולם. מתובל בצורה יוצאת דופן ופשוט בלתי רגיל. הקיבה רגועה ואפשר להתרווח מעט, ללקק מהשפתיים את שאריות הקינואה ולהמשיך.
מידי יום משתנה סוג המרק המוגש בנורמה והמחירים נעים בין 25 ל-35 שקל. הוצע לנו מרק בשר. לא באמת ציפיתם שנסרב, נכון? המרק, שמיעט בפיסות בשר והפליא בניחוחות עזים, מוגש ומסתמן כהמשך ישיר של חוויית הקינואה - טעים בצורה בלתי רגילה. התמוגגתי מכל כף. שניה לפני העיקריות, החלטתי לבדוק את טיב מנת האנטיפסטי של נורמה (29 שקל) ושוב - אקסטרה אורדינר. זה לא גורמה, זה לא מתיפייף ולא נעליים - זה פשוט, טעים ומתובל בהשקעה אמיתית ששמורה בדרך כלל רק למי שמבשל כדי לחזר.
בשלב העיקריות, התלבטנו בין מנת סינטה צרובה ביין אדום (75 שקל) לרביולי גבינות עם אגוזים, רוקפור וטימין (46 שקל, וזה רק אחד מארבעת סוגי הפסטות בתפריט). בסוף הלכנו דווקא על מנות שלא מופיעות בתפריט הקבוע, אלא בזה המשתנה מידי יום, וכך מצאנו עצמו טורפים מנת כבדי עוף ביין אדום על מצע פירה ומנת קבב ייחודי עם אורז וירקות. כבד העוף היה רך בצורה שאם אתאר אותה במדויק עלולה להמיס לכם את מסך המחשב, אז נאלץ להסתפק בתואר "פנטסטי".
העיקריות, בדומה ללחמניות שהוגשו לפניהן ונאפות במקום, בדומה לחליטות התה הייחודיות (המוגשות גם קרות!) מעשבי התיבול שגדלים בחצר ובדומה לעוגות הביתיות שהוגשו בסיום היו, כן, ניחשתם נכון, יוצאות מגדר הרגיל. הביקור בנורמה הוא בגדר חוויה, מהסוג שמצדיק נסיעה של עשר דקות מתל אביב עד לשם. מי שמכיר, בטוח מבין אותי. למי שלא מכיר, אסביר שבכל הדברים הבלתי רגילים של המקום מורגש הטאצ' האישי והאכפתי ברמה שעושה חשק אדיר לחזור. הביתיות הייחודית הזו, מסתבר שאצלם זו הנורמה.