בעלי הקרקעות הסמוכות ל"עוקף עפולה" חזרו השבוע לנשום לרווחה. בית המשפט בנצרת ביטל את חיובם בידי העיריה לשלם היטל סלילה. השופט יצחק כהן קבע כי ההחלטה של העיריה לאמץ את הכביש העוקף ולהכריז עליו "רחוב ציבורי" תוך חיוב בעלי הקרקעות הסמוכות בהיטל סלילה נעשה ללא בסיס ושלא כדין.
מדובר בכביש מהיר העוקף את עפולה שסלילתו נשלמה בשנת 2004. כשלוש שנים לאחר מכן, באפריל 2007 התכנסה מועצת העיר עפולה והכריזה על הכביש "רחוב ציבורי" לפי תב"ע ג/7346 "ועל ביצוע עבודות סלילה". העיריה "המציאה דרישות לתשלום היטלי סלילה לבעלי המקרקעין הגובלים ב'כביש עוקף עפולה' בכללם העותרים (22). ההחלטה בדבר הכרזה על רחוב ציבורי וביצוע עבודות סלילה של 'כביש עוקף עפולה' פורסמה בשלושה עיתונים: הארץ והצופה... ובמקומון של עפולה... ועדת השמות של עיריית עפולה אמורה להתכנס לדון ולהעניק שם לרחוב הציבורי והמכונה כיום 'כביש עוקף עפולה'".
בעלי הקרקעות פנו לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת ובין היתר טענו כי מדובר בכביש "שבוצע ונסלל על-ידי מע"צ כזרוע ביצועית של ממשלת ישראל ובמימונה, הגיוני כי מימון סלילת הכביש נעשה מכספי משלם המיסים הישראלי, לרבות העותרים, מכאן שחיוב העותרים בתשלום ההיטל כמוהו ככפל מס". עוד טענו כי למעשה הם הנפגעים מהכביש ולא הנהנים ממנו שכן "הם אלו שנדרשו לשלם בקניינם עקב הפקעת חלק ממקרקעיהם לצורך סלילת הכביש... מקרקעי העותרים המצויים בסמיכות לכביש העוקף נעדרים כל זיקה אליו ומנותקים ממנו ניתוק מוחלט".
לטענתם, חיובם בהיטל סלילה עבור כביש שהוא "תשתית לאומית" מהווה "פגיעה קשה ומעבר לנדרש בקנינם שכן פירושו התפרקותם מנכסיהם שלא לצורך וללא הצדק כלשהו בדין ובניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו". עוד טענו העותרים, כי מאחר שהכביש נסלל מזמן על-ידי המדינה ובמימונה, דרישת העיריה להיטל לא נועדה לכסות הוצאות הרשות בגין סלילת כביש ארצי אלא "להעשיר את קופת עיריית עפולה".
כאמור, בית המשפט ביטל את חיוב היטל הסלילה וקבע כי חיוב זה נעשה על-ידי העיריה שלא כדין. השופט יצחק כהן כתב בהחלטה כי מדובר "בכביש עוקף ארצי לשימוש כל עם ישראל ללא קשר ישיר לעפולה ותושביה דווקא, כביש המונע כניסה לעיר עפולה ואיתרע מזלם של העותרים ומקרקעיהם אכן גובלים בכביש. לא די בכך מע"צ נשאה בלעלות ואף הנטען להוצאות עקיפות על-ידי העיריה לא מסייע לה כאן. אפילו העתקת תעלת ניקוז... מומנה בחלקה על-ידי מע"צ כמחווה של רצון טוב. אין זיקה ממשית, הזיקה מלאכותית יציר נייר (הכרזה) אינה ראויה".
עוד כתב השופט כי דרישת התשלום של העיריה מהווה "פגיעה לא מידתית, חסרת פרופורציה ושרירותית בעותרים". הוא מתח ביקורת על התנהלות העיריה וכתב כי "לא ייתכן מצב שבו תצא עיריה פלונית שזרוע ארצית החליטה למען רווחת כל תושבי ישראל, לסלול כביש על חשבונה ובמימונה ובהחזקתה שיעקוף את העיר, כביש ארצי ובינעירוני כ'דרך מהירה' ותצא עיריה זו ותכריז (וזאת לאחר שהכביש עובדה מוגמרת שלש שנים) כי כביש זה הינו דווקא רחוב מרחובותיה של עיר ללא קשר וזיקה לבעלי הקרקע הגובלים, שכל 'חטאם' בכך שהכביש הארצי גובל במקרקעין שלהם ותחייב בהיטל סלילה".
מדובר לדברי השופט "ביצירת הקשר באורח מלאכותי, זר, לא ראוי ובלתי מתקבל על הדעת. מאזן מידתי ראוי נכון וצודק - מורה על קבלת העתירה", כתב השופט.
הוא חייב את העיריה לשאת בהוצאות העותרים ושכר באי-כוחם בסכום של 15 אלף שקלים.