את מזללת "מקדונלד'ס" בצומת גולני שבגליל התחתון, מכיר היום כל ילד; אך את חורשת מקנזי הנמצאת במרחק של כשני קילומטר ממנה בסמוך לצומת בית רימון, לא מכירים כמעט. עשרות אלפי מכוניות עוברות ליד אתר ההנצחה הצנוע שבמקום. מעטים יודעים היום, בדיוק 30 שנה לאחר פיצוץ מטוסו הפרטי, מי היה אותו ברוס מקנזי, ומסתורין אופף את דמותו של האיש שלפי פרסומים זרים עזר רבות להצלחת מבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס אייר פרנס ביולי 1976.
בתחילת שנות השמונים יזמה קבוצת אנשי מודיעין בשיתוף הקרן הקיימת, נטיעת חורשה ואתר לפיקניקים לזכרו של מקנזי שהיה בין היתר ב-59 שנותיו: יועץ לנשיאים קנייטה בקניה ואידי אמין באוגנדה בשנות השישים והשבעים, שר החקלאות של קניה, סוחר נשק, טייס, איש ביון, צייד ודייג חובב. על-פי פרסומים רבים, בעיקר בעיתונות האפריקנית והאמריקנית, היה אותו מקנזי אחראי לפעולות סיוע לסיירת מטכ"ל בחניית ביניים, תדלוק ועוד על אדמת קניה, בעת מבצע אנטבה.
בסוף חודש מאי 1978, הוזמן מקנזי (שהגיע עם שלושה מחבריו) לפגישה בקמפלה, עם נשיא אוגנדה דאז אידי אמין, שהוגדרה כפגישת עסקים עם "ידידו הטוב של הנשיא וידיד אוגנדה". בתום הפגישה, חזרו מקנזי וחבריו למטוס הפייפר שלו שחנה בשדה התעופה באנטבה, שם העניקו לו קציניו של אמין (ולפי גירסה אחרת סוכנים לובים) שי מיוחד במינו: פוחלץ של ראש אריה שהוטמנה בו פצצה.
בעת שהמטוס היה באוויר, הוא התפוצץ וכל נוסעיו נספו. אידי אמין לא הודה מעולם בחיסולו של מקנזי, אך העובדה ש "החברים של ברוס" נטעו את החורשה לזכרו, רומזת כי ברוס מקנזי זכה לתודה ממוקירי זכרו ופועלו בישראל.
בשבת ביקרתי במקום, וגיליתי אתר אשפה המכיל כמויות של פסולת נייר, שקיות אשפה, צמיגים; ספסלי הקרן הקיימת כוסו בכתובות גרפיטי אדומות - בקיצור, הזנחה בכל פינה. פניתי לדוברת קק"ל, אורית חדד, לקבלת תגובה על ביזיון ההנצחה של הגיבור המסור של מבצע אנטבה. עד לכתיבת שורות אלה, טרם נתקבלה תגובה.
