הרשעה ראשונה ב"פגיעה בסביבה החופית"

שופט בית משפט השלום בחיפה פלאח זאיד הטיל היום (יום ג', 20.5.08) קנס של 10,000 שקל על ליאת עזרן, בעלת מסעדת "רוגע" שבטיילת חוף הים בנהריה, לאחר שהורשעה על-פי הודאתה בעבירה של "פגיעה בסביבה החופית" וחסימת המעבר החופשי של התושבים לים, וכן בהתעלמות מצו להסרת המפגע. כמו כן הוטל עליה לחתום על התחייבות על סך 20,000 שקל כי לא תחזור על עבירות אלה. זוהי פעם ראשונה שאדם מורשע על-פי חוק ההגנה על הסביבה החופית, שהוא חוק חדש יחסית, משנת 2004. מגזר הדין עולה כי עיריית נהריה, שהיא בעלת המבנה של מסעדת "רוגע" השכירה אותו לליאת עזרן ולבעלה שמעון. עזרן הקימה רצפת עץ ששטחה כ-50 מ"ר סמוך לנכס, ושהבסיס שלה חודר לעומק של 5 מטרים בתוך רצועת החוף החולית, וכל זאת בלא היתר. ב-10.6.07 ניתן צו להסרת הפגיעה בסביבה החופית, וערעור שהגישה עזרן על כך נדחה. כתב האישום שהגיש המשרד להגנת הסביבה, קבע, בין היתר, כי הרצפה שבנתה עזרן "יצרה שינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית ובשימור הסביבה החופית. היא הצרה את רצועת החוף החולי הפתוחה לשימוש הציבור וגרמה לשיבוש ממשי של החי והצומח הימי והחופי על-ידי יצירת שינויים ניכרים, לרבות פסולת, הצללה וזיהום אור, שינויים שהופכים את תנאי הסביבה החופית לעויינים לתהליכים טבעיים האופייניים לה, כגון רביית צבי הים". במסגרת עסקת הטיעון שעל פיה הודתה עזרן, ביקש התובע, עו"ד ידידיה מלכיאור, להטיל עליה קנס בסך 30,000 שקל, ואילו ההגנה עתרה לקנס בסך 500 שקל. לאחר הרשעתה, פירקה עזרן את הרצפה הבלתי חוקית. הפעלה ראשונה של החוק במשפט טען הסניגור עו"ד חילם מח'ול, כי עזרן לא הפיקה רווחים מהבנייה, וכי היא האמינה שעיריית נהריה מעודדת את בנייתו. אבל השופט זאיד דחה טענה זו וכתב כי מטרת ביצוע הבנייה הייתה הפקת רווחים, שהרי בכך הרחיבה את שטח המסעדה, וייפתה אותה. "איני רואה כל מטרה בעשיית הנ"ל למעט הפקת רווחים. ניהול כושל של המסעדה והעדר הפקת רווחים, הינם מעניינה של הנאשמת, לא של בית המשפט", כתב השופט. השופט הודיע כי החליט שלא למצות את הדין משום שהחוק שעל פיו הועמדה עזרן לדין נכנס לתוקף רק בסוף 2004, ועד כה לא נעשה בו שימוש. עם זאת, כתב כי "על כולם לדעת, שאל להם לפגוע בחופי הים, ובכל נכס טבע אחר הקיים במדינה, והעובר על הוראות החוק יהא צפוי לענישה מחמירה, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם לענישה מאחורי סורג ובריח, שהרי החוק קובע ענישה של עד 6 חודשי מאסר למי שמפירים אותו". השופט גם התחשב בהודאת הנאשמת, בעובדה שתקופת אי-ביצוע הצו הייתה קצרה, במצבה האישי והמשפחתי, ובמצבה הכלכלי, וכן בעובדה שהרצפה הוסרה.