בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (יום ד', 21.5.08) תביעה לפיצויים מהמדינה שהגיש אבי אוסקי, מי ששימש כנהגה של חברת הכנסת לשעבר נעמי בלומנטל והפך לעד מדינה במשפטה. מדובר בפרשה המכונה "סיטי-טאוור", במהלכה הורשעה בלומנטל בעבירות של שוחד ושוחד בחירות.
אוסקי ששימש כעד מדינה, הגיש באמצעות בא-כוחו עו"ד שלמה דגן תביעה לפיצויים בטענה כי המדינה כמעבידה של בלומנטל צריכה לשאת בנזקים שנגרמו לו מהפרשה.
המעשים של בלומנטל הוקעו כאמור, בית המשפט דחה את התביעה. השופטת דליה גנות קבעה כי המדינה הוקיעה את מעשיה הפליליים של בלומנטל ואף העמידה אותה לדין בגינם, ולכן אינה נושאת באחריות להם. אחריות המדינה כמעביד, כתבה השופטת, היא רק על מעשים שאושרו על ידה. לא כך קרה בפרשת בלומנטל,"עם היוודע דבר קיומם של אותם מעשים למדינה, היא הגישה נגד בלומנטל כתב-אישום שהסתיים בהרשעתה". מכאן, ש"המדינה לא ידעה, לא אישרה ובוודאי לא אישררה את אותם מעשים. נהפוך הוא, המדינה הוקיעה את אותם מעשים בהגישה כתב-אישום נגד בלומנטל. משכך, ברור כי אין המדינה כמעבידתה של בלומנטל חבה בנזיקין בגין מעשיה הפליליים של בלומנטל".
גנות הוסיפה כי פקודת הנזיקין קובעת תנאי נוסף, שהעובד עושה למען המעביד ולא "לביתו", ומהכרעת דינה של בלומנטל עולה בבירור כי מעשיה "נועדו לשרת את מטרותיה האישיות ולא את מטרות המדינה, ומשכך... אין אפשרות לחייב את המדינה בנזיקין בגין מעשיה של בלומנטל".
אוסקי היה שותף דחיית התביעה על הסף באה לדברי השופטת, גם מכוח דוקטרינת "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", קרי, אין סעד משפטי למי שתביעתו מסתמכת על מעשה אסור. אוסקי הודה כי העיד מטעם המדינה במסגרת הסכם "עד מדינה", זאת כדי שיעיד "ללא חשש של הפללה עצמית, קרי - אין ספק כי אוסקי היה מודע לעובדה כי מעשיו היוו עבירה פלילית, ומשכך, הסכים להעיד כעד מדינה בתמורה לאי-הגשת כתב-אישום נגדו. לא זו אף זו, מהכרעת הדין בעניינה של בלומנטל, עולה במפורש כי חלקו של אוסקי במעשים הפליליים בהם הורשעה בלומנטל לא הצטמצם לגדר ידיעה בלבד באשר לעצם התרחשותם, או אי-מניעתם, למשל, אלא אוסקי נטל חלק פעיל בתכנון ובביצוע המעשים הפליליים בהם הורשעה בסופו של דבר בלומנטל...קרי...אוסקי היה 'שותף לאותה עבירה' וכי העיד מטעם התביעה לאחר שניתנה לו טובת הנאה - היא ההבטחה שלא להגיש נגדו כתב-אישום בשל חלקו הוא בעבירות בהן הורשעה בלומנטל".
קיים קשר "סיבתי" בין מעשיו והתנהגותו של אוסקי לבין העבירות בהן הורשעה בלומנטל, כמו גם "באשר למידת הפליליות וחוסר המוסריות שבמעשיו. האם ניתן ליתן לאדם זה ליהנות מפרי מעשיו האסורים? דומני כי מהכרעת הדין בעניינה של בלומנטל עולה, כי מידת הפליליות וחוסר המוסריות של מעשיו של אוסקי היא כה גבוהה, עד כי לא ניתן ליתן לו ליהנות מפירות עוולותיו ואין לפתוח בפניו את שערי בית המשפט ביחסים שבינו לבין המדינה".
ויתר על הוכחת חפותו השופטת דחתה גם טענה נוספת של אוסקי לפיה לא ניתנה לו הזדמנות להוכיח את חפותו, "טענה זו משולה למי שטובל ושרץ בידו, שכן, ההזדמנות להוכיח את חפותו לא נשללה מאוסקי. אוסקי ויתר מרצונו ומיוזמתו על הזדמנות זו כאשר חתם על הסכם 'עד מדינה', ויתור האומר דרשני".
השופטת מחקה את התביעה נגד המדינה וקבעה כי על אבי אוסקי לשאת בהוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין בסכום של 20,000 שקלים.
