תושב תל אביב היה מעורב, בחודש יולי 2004, בתאונת דרכים ותבע את בעל הרכב, עו"ד במקצועו, בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר. העו"ד הגיש כתב הגנה בו כתב את הדברים הבאים: "התובע, אשר ככל הנראה, הינו רפה שכל ובעל לשון חלקלקה, מעלה אוסף של טענות שקריות...". בסופו של דבר התביעה הקטנה הסתיימה בכך שהעו"ד וחברת הביטוח חויבו לשלם לתובע 7,968 שקל בגין נזקיו.
בכך לא תמה הפרשה. האיש שנעלב מהאמירה הבוטה של עוה"ד בכתב ההגנה, התלונן נגדו בלשכת עורכי הדין וחודש לאחר מכן "חטף" תביעה מהעו"ד בבית משפט השלום בתל אביב בסכום של 25,000 שקל. בכתב התביעה טען עוה"ד שהדברים שכתב התובע בכתב התביעה הקטנה: "התנהגות הנתבע שהוא עורך דין שאמור לדעת את החוק ואמור לעזור בעשיית צדק ודין, התנהגות בלתי הולמת ובלתי נסבלת", נועדו לבזותו ולפגוע במקור פרנסתו, אמינותו ויושרו.
הסאגה טרם הסתיימה. הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד בגין לשון הרע בה טען שהמשפט בו השתמש העו"ד בכתב הגנתו בתביעה הקטנה, השפיל אותו בפני בית המשפט, משפחתו וחבריו ונגרם לו עוול מתמשך. יצוין כי בתשובתה מחודש ינואר 2006, החליטה ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד לגנוז את התלונה נגד עוה"ד. "לא נמצא שבנסיבות המקרה נעברה עבירה אתית בהתנהגותו של העו"ד", נכתב בתשובתה. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען עוה"ד שהצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים שבינה לבין מקצוע עריכת הדין אין ולא כלום. לדבריו, התובע שכנגד ניסה לפגוע במשלח ידו כשפנה בתלונה ללשכת עורכי הדין שגנזה את התלונה בסופו של דבר. עוה"ד ביקש לדחות את התביעה שכנגד.
בדיון שהתקיים בחודש פברואר השנה, בפני השופט, מנחם (מריו) קליין, ביקש עוה"ד למחוק את תביעתו ואילו הנתבע סירב למחוק את התביעה שכנגד. בפסק דין שניתן ביום ראשון דחה השופט את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות. לדבריו, אף-על-פי שהדברים שכתב עוה"ד בכתב ההגנה בתביעה הקטנה, אינם נעימים לקריאה ולשמיעה, "קשה בעיני לקבוע שהם מהווים פרסום לשון הרע כקבוע בחוק, במיוחד לאור העובדה שהנתבע שכנגד הגיב לעלבונות אחרים שהטיח בו התובע שכנגד".
השופט הדגיש שמאחר שדברי העו"ד נאמרו במסגרת הליך משפטי ובמסגרת כתבי הטענות, חלה עליהם הגנה מתוקף סעיף 13 (5) לחוק לשון הרע הקובע: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על-פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על-ידי בעל דין, בא-כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;".
השופט דחה את טענתו של התובע שכנגד שמעצם היות הנתבע (בתביעה שכנגד) עו"ד חלים עליו כללים קפדניים יותר. "גישה זו אינה מקובלת עלי בנסיבות העניין. קרות הנזק בתאונת דרכים התרחש ללא קשר לכובעו של הנתבע שכנגד כעורך דין ומשכך אין אני מוצא מקום להפעיל חובות אשר מוטלת על אדם מתוקף תפקידו או כישוריו שעה שאינו ממלא כל תפקיד. גישתי זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שבירור התלונה בלשכת עורכי הדין העלה שהנתבע שכנגד לא עבר עבירה אתית". השופט הוסיף שהתובע שכנגד הוא שהחל בהטלת האשמות בכתב התביעה הקטנה נגד עוה"ד, "האשמות שחרגו ממה שחיוני לצורך בירור תיק בהליך של תביעות קטנות העוסק בנזק רכוש בתאונת דרכים".
