"דייג, אוהב דגים?" שאלתי את דני, חברתי הצרפתיה, בדרך ל"דגים בחצר" החדשה. "לא יודעת, אבל אני כן, ואני רעבה", קבעה דני. אז הלכנו יותר מהר.
כשעמדתי לשאול אם לא יכלו לשים שלט שכתוב עליו "ים", הגענו לחצר פיינגולד המקסימה, בעלת המיקום האסטרטגי במרכז ירושלים. לאחרונה נוספה "דגים בחצר" הכשרה-חלבית לרשימת המסעדות האופנתיות והאיכותיות השוכנות בחצר והייתי חייבת לבדוק מה קורה שם, כי לפתוח מסעדת דגים בירושלים, מקום שלכל הדעות לא נמצא על חוף הים וגם לא על אגם או נמל או נהר, זה בפירוש לשחות נגד הזרם (לא יכולתי להתאפק...).
המבנה בו נמצאת "דגים בחצר" אכלס פעם מפעל לקרטונים. היום הוא חלל משופץ, יפיפה ועתיק, שאם מתיישבים בו, פשוט לא בא לקום. עדו, המלצר האדיב והנדיב שלנו, הסביר לנו שהסלטים והפוקצ'ה (10 שקל לסועד) מוגשים חופשי, זאת אומרת שממשיכים למלא לנו את הקעריות ללא הרף בכל פעם שאנחנו מחסלות את תכולתן, אבל היה קשה לנו להקשיב מרוב הצבעים והניחוחות שזרמו לשולחן.
מסביב לפוקצ'ה דקה וחמה מהתנור - כמו שאני אוהבת וכמו שהיא צריכה להיות - הונחו אלפי סלטים, בערך: חציל על האש עם טעם נפלא של עשן, טונה כבושה, זיתים מעולים עם לימון כבוש, קוביות של בטטות, טחינה ירוקה וסמיכה, סלט כרוב עם בצל מטוגן וצימוקים - לטעמי הברקת השנה, סלק, איקרה, חציל מטוגן עם גבינת שמנת וחביב ביותר על הצרפתיה - סלט של גזר וקולורבי מוחמצים שהיה מתובל בצורה מושלמת. כמובן שאחרי פתיחה כזו אין שום צורך להזמין דגים או כל דבר אחר, אבל כזו אני - חובתי המקצועית מעל לכל, ולכן ביקשנו את התפריט.
התפריט מגולל רשימה אינסופית של דגי ים ובריכה שאפשר לבקש עשויים בתנור אבן, בגריל או מטוגנים, הכל לפי סוג הדג, החשק ומצב הדיאטה של הסועד. אני הלכתי על דניס בגריל, עם פוטטו צ'יפס ורוטב שום (88 שקל), ודני הלכה על לברק בתנור ברוטב ציר דגים, בתוספת פירה (88 שקל). לא שכחנו להזמין יין לבן חצי יבש מענבי ריזלינג של גמלא (18 שקל לכוס), כי הצרפתיה טענה שאין אוכל בלי יין, בטח לא דגים.
כדי לחסוך למי שממהר היום ואין לו זמן לקרוא עד הסוף, אסכם לכם: היה גדול. למי שמעוניין בפרטים, מסקנותינו להלן: הדניס שנצרב על הגריל היה קריספי בחוץ, לבן ועסיסי מבפנים ומהנה בטירוף באופן כללי. מילה על הרטבים - גם רוטב השום וגם רוטב ציר הדגים היו נפלאים. עשירים בטעם ומדויקים, הם שידרגו את המנות באופן שאי אפשר לתאר במילים, או לפחות לא עם אוצר המילים שלי. הצרפתיה בקושי נתנה לי לטעום מהלברק, אבל בסוף הצלחתי לשנורר ביס. הוא היה מצוין, אם כי חייבים להודות שהצלייה בגריל נותנת לדג טעם מעושן שפשוט לא ניתן להשיג באפייה בתנור. הפירה היה פשוט מעולה - נימוח אבל לא משחתי, עם טעם מדהים של שמנת וחמאה.
נשענו אחורה ובהינו בשלדים המיותמים שהשארנו בצלחות. אין ספק, זה הזמן למשהו מתוק. הזמנו את ה"מאיה", עוגה משכבות מוס שוקולד בלגי וקראנץ' שוקולד בציפוי גנאש שוקולד (31 שקל). אתם יודעים, שיהיה משהו ליד התה והקפה. בסיכומו של קינוח, אני חושבת שאקרא לבת שלי מאיה, ולא, לא הגזמתי. עוגה מדהימה וקינוח אולטימטיבי.
שמחנו לגלות שיש פה גם תפריט עסקיות צהריים ובו ניתן למצוא ארוחות ב-59 שקל וב-79 שקל, מחירים שווים לכל נפש ושווים באופן כללי. אז אם בא לכם דגים - עכשיו יש לכם כתובת גם בירושלים, שיש כאלה שטוענים שאין בה ים.
