בית המשפט העליון זיכה (יום ב', 26.5.08) מחמת הספק את אלכסנדר גרנדיבסקי שהורשע לפני כארבע שנים ברצח חברו פליקס דוכובני. בהחלטה קבעו השופטים, אשר גרוניס, אסתר חיות ויוסף אלון, כי קיבלו את ההחלטה ב"אי הנחת", מאחר שבסופו של דבר בעקבות פסק דינם, שני המעורבים בפרשה, גרנדיבסקי, ומי שבעזרת עדותו הוא הורשע, מקסים מליכוב, "לא ייתנו את הדין על המעשה הנורא של לקיחת חיי אדם".
מדובר בפרשה שהחלה בשנת 2003 בסכסוך בין שלושה חברים, על-רקע נטילת מכשירי טלפונים ניידים מדירתו של אחד מהם. סופה של הפרשה: רצח אחד מהם, דוכובני והרשעת גרנדיבסקי ברצח, בעזרת עדותו של השלישי, מליכוב. כאמור, לאחר ארבע שנים בכלא קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של גרנדיבסקי וזיכה אותו מחמת הספק.
חשד-העד מסר גרסה שקרית בערעור שהוגש על-ידי באי-כוחו של גרנדיבסקי, עו"ד בנימין נהרי ועו"ד ליאור אשכנזי, נטען כי קיימות סתירות בעדותו של העד מליכוב וכי בית המשפט קיבל דווקא את הגירסה המאוחרת הסותרת את המימצאים שנמצאו בזירה, דמו של מליכוב ופציעות וחבורות שנמצאו על גופו. עוד ערער גרנדיבסקי על ההחלטה לדחות את טענתו כי שהה בביתו בעת הרצח.
בהחלטה כתבו השופטים כי "הממצאים הפורנזיים, האובייקטיביים, שנמצאו בדירת המנוח" מעלים ספק לפיו העד מליכוב מסר גירסה שקרית "על-מנת להרחיקו ממעשה ההמתה ולהשליך המעשה על כתפי גרנדיבסקי". השופטים קיבלו גם את הטענה הנוגעת לאליבי. לדבריהם, "לא ניתן לשלול אפשרות כי אומנם ישנה [רימה-אשתו של גרנדיבסקי, ר.א.] בשעות הצהריים (בהן טען המערער כי שב לביתו) והתעוררה רק בשעות הערב... לא ניתן לקבוע ממצא חד-משמעי מתוך עדותה המפריך פוזיטיבית גרסתו זו של בעלה... ראיות הסיוע שמצא בית המשפט קמא לתמיכה בעדותו של מליכוב (בגרסתו השניה) אינן עולות כדי הסיוע הנדרש לחיזוק עדותו של 'שותף לעבירה שדינו כדין עד מדינה'".
השופטים הדגישו כי לא ניתן להרשיע את גרנדיבסקי ללא "ראיית סיוע כתוספת ראייתית הכרחית", וכי "בחומר הראיות לא נמצא סיוע שכזה. המסקנה המתבקשת מתוך כך הינה, כי דין הערעור להתקבל".
יצא מהדירה ולא הועמד לדין עם זאת, השופטים הוסיפו כי מדובר לדידם בהחלטה המעוררת בהם "אי נחת". "שלושה אנשים ישבו בדירה, האחד הומת והשניים האחרים יצאו. קטילתו של המנוח נעשתה על-ידי אחד מהם או על-ידי שניהם בצוותא. שניהם בלבד יודעים את שהתרחש. האחד, מליכוב, הותיר בזירה עקבות מדמו, הוביל את החוקרים לפח האשפה לתוכו זרק את מפתחות דירת המנוח ועל גופו נמצאו חבורות ופצעים מההתרחשויות בדירה. מיד עם מעצרו מסר גרסה, לפיה הקטטה הקטלנית היתה בינו לבין המנוח ואילו המערער לא לקח בה חלק כלשהו. הוא התמיד בגרסתו זו, שוב ושוב, משך שלושה ימים. מליכוב לא הועמד כלל לדין, שכן העובדות שנטענו בכתב האישום תאמו משום מה במלואן דווקא את גרסתו השניה בה ניער מעליו את האשם והטיל את כולו לפתחו של המערער".
גם התנהלותה של הפרקליטות עוררה את ביקורתם של השופטים. לדבריהם, בערער שינתה הפרקליטות "מטעמה הראשון", והסכימה כי "גרסתו השניה של מליכוב, בחלקים ממנה, נותרה תמוהה ומסופקת". לאור זאת, הוסיפו השופטים, הפרקליטות ביקשה עתה כי תישאר על כנה ההרשעה ברצח, "אולם לא על בסיס הממצא העובדתי שנקבע בהכרעת הדין קמא, שנטען בכתב האישום. חלף זאת, נתבקשנו על-ידי הפרקליטות לאשר הרשעתו של המערער כמבצע הרצח בצוותא עם מליכוב, שכאמור לא הועמד כלל לדין". בעקבות כך ביקשו השופטים לדעת אם הפרקליטות עומדת "לשקול בדעתה מחדש שאלת העמדתו לדין של מליכוב". אך הפרקליטות הודיעה בתשובתה כי "מליכוב לא יועמד לדין... עד כאן - האחד שיצא מהדירה - מליכוב - ולא הועמד לדין, ומכאן - המערער".
למרות קבלת הערעור, כתבו השופטים, החשדות מעל גרנדיבסקי לא הוסרו. "אולם, לא יורשע אדם ככלל, ובעבירת רצח בפרט, אלא אם הוכחה אחריותו למעשה מעבר לכל ספק סביר. ולא יורשע אדם בעדות יחידה של שותף שהינו עד מדינה, או כעד מדינה, אלא אם תימצא ראיית סיוע לאותה העדות. נותר כאמור ספק בממצא שנקבע על-פי עדותו של מליכוב, קיים ספק בתשתית העובדות האלטרנטיבית לה קוראת התביעה, ולא נמצאה ראיית סיוע - לא לזו ולא לזו. מחמת אותו הספק - אין מנוס מזיכוי המערער".
