"הילה יודעת הכל", זה לא טייטל לשיר של כנסיית השכל או לסדרת פרסומות חדשה שבמרכזה דוגמנית שמסבירה לנו איך להילחם בחור באוזון. "הילה יודעת הכל", היא בסך-הכל שורת הוקרה למלצרית הכבירה ששירתה אותנו באושי אושי, מסעדה אסיאתית לא פחות כבירה במרינה בהרצליה פיתוח. אין דבר שהילה לא יודעת, ואין דבר שבאושי אושי לא יודעים לעשות, ובגדול. אז במקום לתקוע לכם איזשהו פאנץ' ליין בסוף, אתם רשאים כבר מההתחלה להניח שהמשך הכתבה הזו יהיה מהול בשבחים ובנופת צופים. כי אין מה לעשות - כשמגיע, מגיע.
האמת היא שהצמד חמד, ה(לא) ידוע בכינויו "הג'מוס והמושך בקולמוס", בכלל לא התכוון להגיע לאושי אושי. בשעת בוקר מאוחרת צלצל הטלפון ופקד עלינו להתייצב. ואנחנו, שני בריאי גוף וחסרי נימוס, נרתמנו למשימה. הג'מוס, מה אתם יודעים, אפילו ביטל תוכניות אחרות שהיו לו, אבל זה בסדר - כשהאיש שומע שהוא הולך לאכול, ובעיקר כשהוא שומע שהוא הולך לאכול סושי, הוא ימכור את כל המשפחה שלו תמורת נזיד עדשים. האמת, זה פחות או יותר מה שהוא עשה ואין לבן אדם שום נקיפות מצפון על העניין הזה. כי סושי והג'מוס הולכים ביחד כמו בוני וקלייד, כמו פורטיס וסחרוף או כמו, במקרה שלו, סחורה גנובה למחסן נטוש.
אבל לא בתיאורים דוחים עסקינן, אלא בסופרלטיבים עד אין קץ למקום שסיפק לנו חוויה מוצלחת, הרבה מעבר לממוצע. מהמטבח של השף ניר זיסמן יוצאים מעדנים לא רק טעימים, אלא במנות גדולות על סף המופרכות. ראו הוזהרתם - הג'מוס ואני הם שני תאבי אוכל שלא משאירים עקבות אחריהם, אבל במקרה הזה נכנענו. כי ככה זה כשאפילו הפתיחים מגיעים בגודל של מנה עיקרית ממוצעת. למשל, מרק הטום יאם (29 שקל), שהוגש בקערית ענקית עם טופו, עגבניות שרי, כרובית, בצל וכוסברה. מנת היקיטורי פרגיות (27 שקל), שלושה שיפודי פרגית ענקיים ברוטב טריאקי, הייתה גם היא גדולה בהרבה מכפי שציפינו ועל פתיח פטריות הפורטבלו (43 שקל), אני באמת לא רוצה כבר לדבר. אל תסיקו מכאן שרק על הכמות אני שם את הדגש - חלילה, המנות טעימות ומפנקות גם כך - אבל אתם יודעים, בניגוד למה שסיפרו לכם כשהייתם קטנים, הגודל כן קובע.
מכאן, עברנו לעיקריות, כשהג'מוס אוחז את הצ'ופסטיקס בהנאה. הסושי של חיית האדם הזה עומד להגיע. הזמנו טמפורה סנדביץ' (41 שקל) עם סלמון סקין, ארבעה כריכים גדולים מאוד של סושי עם סלמון ואבוקדו, וספייסי טונה ווסאבי (43 שקל), מנה שאינה מיועדת לאנשים בעלי לב חלש בשל חריפותה (ווסאבי, מה עוד יש להגיד?). ואה, כן, ידענו היטב לעשות את הטעות ולקחת עם כל זה גם מנה עיקרית נוספת - צ'יקן קארי קוקוס (49 שקל), פרגית על מצע אורז לבן ברוטב קארי-קוקוס עם חציל ופלפל אדום וירוק. למה טעות? כי די מהר הנפנו דגל לבן והרגשנו כמו שני כלבים שזה עתה הובסו בקרב. תבינו - בשבילנו לא לסיים את מה שיש על הצלחת זו השפלה, וחבריי - עם כל זה שהיה טעים, זה הזמן להודות - נכשלנו במשימה בגדול. עם כל אלה לקחנו קוקטייל בד אפל סאוור (39 שקל), קוקטייל שנרקח מסיידר, לימון וסודה עם בד אפל בארומת תפוחים, וקוקטייל וודקה-תאנים (37 שקל), שפתחו עבורנו היטב את הארוחה.
לפני שאגיע לקינוחים, אני רוצה לחזור להילה האלוהית. עלמת החן היפה ששירתה אותנו קיבלה כל כך הרבה שבחים מסיבה אחת: על כל אלה היא המליצה. הג'מוס הוא טיפוס חשדן ואני עוד יותר, אבל מתחילת הארוחה הבנו שיש לנו עסק עם מישהי שמבינה עניין ונתנו לה להוליך אותנו. אחד התנאים ההכרחיים לארוחה טובה הוא שירות טוב, כזה שגורם לך להאמין שמה שיצא בזה הרגע מהמטבח הוא האוכל הכי טוב שיש ביקום. אז בואו לא נגזים, אבל ידידתנו בהחלט אחראית להענקת הציון 9.5 לחוויה (מתוך 10, תירגעו שם אתם באושי אושי). מה שהילה לא עזרה לנו לבחור הם הקינוחים - קוקילידה (38 שקל), עוגיית שוקולד עם פצפוצי אורז ונוגט משולבים בגלידה ובשערות חלבה, ופירמידת קרם ברולה (39 שקל) - קרם ברולה עטוף בביסקוויטים ברוטב בננות וקרמל חם. כל מה שאוסיף, יגרע.
האושי אושי הוא מקום שמשמש לאירועים, למסיבות עיתונאים, לארוחות רומנטיות או לסתם ערב עם חברים. אנחנו פשוט התיישבנו בשולחן שצופה אל הים, נהנינו מבריזת אביב נעימה, מצלחות גדושות באוכל טוב וממלצרית שהראתה כיצד עושים זאת נכון. אושי אושי, אני ממליץ בלי שום קושי.
