בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה (יום א', 1.6.08) לוועדת התביעות לשלם 14 אלף שקלים לכ-1300 ניצולי שואה. זאת לאחר שפסק כי וועדת התביעות, הגוף המוסמך להגשת תביעות מממשלת גרמניה, התרשל בתפקידו והוביל את קבוצת הניצולים להפסד המענקים להם היו זכאים מממשלת גרמניה. תביעת 550 תובעים נוספים נדחתה על-רקע התיישנות.
מדובר בתביעה שהגישו עמותת "ילדי המלחמה", יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר, באמצעות עוה"ד יורם שפטל ודורון בקרמן, בטענה כי המענק נמנע מהם בשל מעשיה ומחדליה של וועדת התביעות שיוצגה על-ידי עו"ד אופיר בלום ועו"ד יואל לוי.
כאמור, שופט בית משפט המחוזי בתל אביב עודד מודריק קיבל את טענות כ-1300 ניצולים ופסק כי על הוועדה לפצותם בסכום של 14 אלף שקלים. השופט קבע כי הוועדה "נהגה ברשלנות בניצולים והטעתה אותם ובכך גרמה להם להפסיד את הפיצויים המגיעים להם. "הוועדה הניחה לפני ניצולי השואה מצג עובדתי מטעה ומכשיל. בעטיים של מהלכים אלה הוטעו חלק מהם לחשוב שאין סיכון בהגשת בקשה קודם לגיל הפטור וכי תהיה אפשרות להגשת 'בקשה שנייה'".
עוד כתב מודריק כי ניצולי השואה "הגישו את בקשותיהם למענק בנינוחות בלי כל חשש וחשד משום שהסביבה לא השרתה חשד וחשש ולא הציבה אות אזהרה...האחריות ליצירת המצב המטעה מוטלת על ועידת התביעות ושככל הנראה זו פעלה כך כדי לשרת את מה שנראה היה לה כעניינם של רוב הזכאים למענק; היינו כדי להבטיח את המשך הזרמת כספי המענק תוך שימור ההישגים השונים של ועידת התביעות במשאה ומתנה עם שלטונות גרמניה. בעשותה כן פגעה הנתבעת באינטרס של התובעים ולפיכך שיקוליה, גם אם נועדו לשרת רוב גדול מקרב מבקשי המענק, היו שיקולים זרים ופסולים".
בין המחדלים, ציין השופט את העובדה כי הוועדה "לא העמידה לתובעים כלים הולמים לשיקול דעת, בכך נמנע מהם מידע רלוונטי חיוני. היא הייתה צריכה, לכל הפחות, להעמיד לרשות כל מבקש מענק חוברת מידע והדרכה, בשפה שהוא שולט בה, הכוללת את הוראות הממשלה הגרמנית...חוברת המידע צריכה לכלול גם אזהרה על כך שאין ביטחון שקרן הסיוע תמשיך להתקיים לאורך ימים ושנים. זו דרישה מינימאלית".
לדבריו, ניתן היה להפנות כל אחד ממבקשי המענק לשיחת הבהרה עם פקיד מוסמך ומיומן כדי לבאר דברים לאשורם. הוועדה לא עשתה זאת, מכאן "שועידת התביעות יכולה הייתה לצפות באופן אובייקטיבי...וגם צפתה הלכה למעשה,לכך שבהעדר בסיס מידע מתאים יינקטו מבקשי מענק רבים מהלך מוטעה שיסכל את סיכוייהם לזכות במענק". חובת נאמנות וועדת התביעות לתובעים היתה "העמדת מלוא המידע הרלוונטי לרשות מבקש מענק...וועדת התביעות אינה רשאית להסתיר מידע ממבקשי המענק. הגשת בקשה למענק איננה כהימור על שולחן הרולטה שבו רב הנסתר מן הנגלה".
השופט תהה "מה היו אומרים ה"ה הנכבדים ראשיה ונגידיה ומנהליה של ועידת התביעות אילו הציע סוכן ההשקעות (או פקיד הבנק או סוכן הביטוח) הפרטי שלהם להם לנקוט פעולה בלי לצייד אותם בכל המידע הרלוונטי המצוי בידו, אחד שיש במידע כדי להשפיע על נקיטת המהלך ואחד שאין בו כדי להשפיע. זו שאלה רטורית גרידא. מן הראוי שממונם המעט של מבקשי המענק - שרובם ממילא משתכרים אלי צרור נקוב - יהיה חביב על אותם ראשים ונגידם מכובדים שמבקשי המענק תלויים בהם, כממונם שלהם. לי נראה שפרנסי הציבור הללו, התאמצו די הצורך למען הציבור הכללי של מבקשי המענק אך זנחו (לעתים באורח מודע ואפילו מכוון) את האינטרס של התובעים".
בהחלטה פסק השופט כי יש לכלול ברשימת מקבלי הפיצוי גם את אלו שנפטרו מאז שהתובענה הוגשה "יורשיהם יזכו בחלקם היחסי בפיצוי". "לכל אחד מן התובעים נגרם נזק ששוויו הוא כשיעור המענק. התובעים כימתו את סכום הנזק המצרפי של 1915 התובעים ונקבו בכתב התביעה בערכיו השקליים (19,150,000 שקלים). כיון שתביעתם של 550 תובעים נדחתה על הוועדה לשלם לתובעים סך של 1915/1365 (1365 חלקי 1915 ) מסכום התביעה בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התובענה ועד ליום התשלום בפועל. הוועדה אף תישא בשכר טירחת עו"ד של התובעים בסכום של 250,000 שקלים ובהוצאות המשפט".