התעמלות בגיל העמידה יכולה לעזור במניעת דימנציה ואלצהיימר עשורים מאוחר יותר.
מחקר שכלל יותר מ-1,400 משתתפים הראה כי אלו שהיו פעילים פיזית בזמנם החופשי בשנים של גיל העמידה, היו בסיכון נמוך יותר ב-52% לפתח דימנציה 21 שנים מאוחר יותר לעומת משתתפים שלא היו פעילים. הסיכוי שלהם לפתח מחלת אלצהיימר היה נמוך עוד יותר ב-62%.
דפוסים אלו היו משמעותים עוד יותר בקרב אנשים עם הגן ApoE e4, הקשור לסיכון גבוה יותר להתפתחות אלצהיימר.
על-ידי פעילות פיזית בגיל העמידה, אנשים הנושאים את הגן ApoE e4 יכולים להוריד את הסיכון שלהם לאלצהיימר לאותה רמה של אנשים שאינם נושאים את הגן.
החוקרים מדגישים כי הפעילות הפיזית שאליה הם מתייחסים אינה הליכה רגועה בזמן הפנוי בגינה הסמוכה לבית. משתתפי המחקר שנהנו מהירידה בסיכון ביצעו פעילות פיזית 20-30 דקות פעמיים או שלוש בשבוע, ומדובר בפעילות נמרצת שגרמה להם להזיע ולהיות קצרי נשימה.
קיימות ראיות רבות לכך שהתעמלות אינה חייבת להיות נמרצת או ממושכת והיא יעילה ביותר כשהיא נעשית על בסיס קבוע, ובשילוב עם תזונה בריאה למוח, פעילות מנטלית ומעורבות חברתית.
פעילויות פיזיות הכוללות גם פעילות מנטלית - הכנת מסלול הליכה, צפייה בתמרורי תנועה, קבלת החלטות - מספקת ערך נוסף בהיבט של בריאות המוח. וביצוע פעילויות אלו עם בן לוויה מציע יתרון נוסף - מעורבות חברתית.
הפעילות החשובה - בשעות הפנאי ניתוח הנתונים החדש, שהתבסס על "פרויקט גורמי סיכון קרדיווסקולריים, הזדקנות ושכיחות דימנציה (CAIDE)", כלל 1,449 גברים ונשים מפינלנד. כשהצטרפו למחקר בגיל העמידה, המשתתפים מילאו שאלונים בנושאי תזונה ופעילות פיסית הקשורה לעבודה ולשעות הפנאי. פעילות פיזית הקשורה לעבודה, כמו הרמת משאות כבדים, לא היתה בעלת השפעה מגנה דומה לזו של הפעילות בשעות הפנאי. היתה מידה מסוימת של ירידה בסיכון לדימנציה הקשורה לעיסוקים במסגרת העבודה אך ייתכן גם והממצאים היו מקריים בלבד.
הממצאים הוצגו בכינוס השנתי של הקולג' האמריקני לרפואת ספורט.
לדברי החוקרים, ההתעמלות מספקת מספר רב של יתרונות למוח. ידוע כי פעילות פיזית חיונית לשמירה על זרימת דם תקינה למוח כמו גם לעידוד התפתחות תאי מוח חדשים. היא יכולה גם להוריד במידה משמעותית את הסיכון להתקפי לב, שבץ וסוכרת וכן להגן מפני גורמי סיכון לאלצהיימר וסוגי דימנציה אחרים.
