הנסיעה למסעדת "תבלין" בצומת אשתאול, קצת לפני בית שמש, היא סוג של תמהיל מוזר. כביש מספר 1 נותן לך את ההרגשה שאתה על אוטוסטרדה מהירה במערב ארצות הברית, אחר כך מגיע כביש 38 שאיכשהו מזיז אותך במחשבה לכיוון טוסקנה, אתה יורד ל-395 שנראה כמו איזשהו כבישון צדדי ביערות האמזונס, ומייד פונה שמאלה לדרך עפר שמכריחה אותה לתהות למה הגעת עם הסובארו שלך במקום לשכור ג'יפ ראוותני.
וכל השעטנז הזה מוביל, בסופו של דבר, למסעדה שמשקיפה מבעד לזגוגיות על הנוף ההררי המדהים של שפלת החוף, וממלאת את החזה אוויר הרים צלול כיין, אומנם בלי ריח האורנים אבל עם ריחות אחרים, לא פחות טובים (על כן, מומלץ להגיע קצת לפני השקיעה, כדי לתפוס את האווירה הרומנטית המקסימלית). בתבלין החליטו ללכת על העניין עד הסוף, ולממש את מלוא הארומה הכפרית, תרתי משמע, שנוטפת מהמקום. לכן הקימו מסעדה עם אידיאולוגיה בריאותית מובהקת, כשלצידה חוות תבלינים ענקית שכוללת גם גבינות משובחות, חלבה, פירות יבשים ועוד מוצרים מגרים לבריאות הנשמה והנפש. שותפי הקבוע הג'מוס ואנוכי, שתי חיות פרא עמוסות כולסטרול, לא יכולים לטעון לשאיפה לבריאות יתר, אבל התרשמנו ומה אתם יודעים - אפילו עשינו מסע קניות קטן בחווה, שהסתכם בהשארת יותר מ-200 שקלים בקופה.
אז מה בתפריט? בתבלין מתגאים, ובצדק, בשיתוף הפעולה עם יקב היינות של משפחת פלם, שלשולחננו הביא את הפלם קלאסיקו - שילוב של קברנה סוביניון ומרלו, מיושן כחצי שנה בחביות עץ אלון ביקב (בקבוק ב-120 שקל). התפריט העמוס הקשה עלינו את הבחירה, משום שהוא כולל הרבה סוגים של פסטה, פוקצ'ות ופיצות, סלטים ודגים. לאחר התחבטויות קשות הזמנו חציל בלאדי (26 שקל) עם טחינה, יוגורט עזים ועגבניות שרי, שהיה ממוצע. אורז הפרא (29 שקל), שהוקרם בשמנת והוגש עם פרחי ברוקולי, היה מקורי ומרק העגבניות (24 שקל) שהזמנתי, התלבש היטב על ערב נעים של סוף מאי. נכון לעכשיו, מנת פטריות השמפיניון בסויה לא קיימת בתפריט, אבל הבנו שזה רק זמני ואני יכול להמליץ למי שמגיע שיעשה מעקב וידווח, פשוט כי על הנייר היא נראית מעולה. הוצאנו לשולחן גם פיצה (36 שקל) מבצק ביתי עם זיתים, בצל ופטריות, ועד כמה שפיצה היא מזון סטנדרטי-משהו אני חייב לציין שנהנינו מאוד. הג'מוס, חובב דגים מושבע, לקח את מנת פילה הדניס (80 שקל), וכמו הפיצה, גם כאן ראוי לומר שעד כמה שיש מוצרים די פשוטים לעשייה, עדיין זו חוכמה לעשות אותם טוב ובתבלין עמדו יפה במשימה.
זהו, הגענו לקינוחים. לקחנו אחד שאף פעם לא משעמם - טריקולד (27 שקל), שמורכב משלוש שכבות של מוס שוקולד, ואת מנת הדגל של הבית - אחרונה אשתאול (35 שקל), שכללה גלידת וניל, שערות חלבה, טחינה גולמית, ריבת עגבניות, פקאנים וסירופ תמרים מהחווה.
לא הייתי ממליץ לכל אחד ללכת לתבלין, כי מדובר במקום עם צביון חזק מאוד שקורץ לאנשים מסוימים, אבל בהחלט הייתי נותן או.קיי גדול לאלה שמחפשים אווירה כפרית נוגה ורגועה, מזון בריאות וגם רומנטיקה עם טיפות נוסטלגיה לעידן אחר, זה שבו ידענו לייצר יש מאין. כי זה מה שעושים בתבלין - מוכיחים שהטבע עדיין יודע להעניק. צריך רק לדעת לקחת.