בית"ר ירושלים עושה היסטוריה, תחתית בוערת עד למחזור האחרון, אין ספור דיונים בבתי הדין המשמעתיים, עולות טריות שנאבקות בצמרת, שתי תל אביביות גדולות שנאבקות על קיומן בליגה, פרידה מסמל אחד ועוד אין ספור סיפורים ליוו את העונה בכדורגל הישראלי.
זה לא קל לקבץ ולקבוע מהם חמשת הסיפורים הכי גדולים שהיו לנו העונה. עונה שהתחילה עם הדמעות של אבוקסיס והסתיימה עם הדמעות של אבי נמני, היא עונה שמראש הלכה להיות מעניינת. עונה שבה הפועל תל אביב לא מצליחה לנצח בליגה, אבל עולה לשלב הבתים באופ"א, היא עונה משוגעת.
בקיצור, היה קשה לבחור, אבל עשינו את זה. אז מה היה לנו פה?
בית"ר עושה היסטוריה - הקהל היסטריה לצד הדיונים בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, והעונשים שספגה בית"ר ירושלים בעקבות ההתנהגות המבזה של אוהדיה במהלך העונה, הקבוצה מהבירה רשמה העונה היסטוריה - זכיה בגביע המדינה ובאליפות. חניכיו של יצחק שום הצליחו להתעלם מכל ועדות המשמעת והדיונים הלא נעימים שליוו את הקבוצה, ולהתרכז במשימה העיקרית- הזכייה בדאבל היסטורי.
אחרי שהאליפות כבר הייתה בכיס שלהם כבר בפתיחת הסיבוב השלישי (ואם נהיה כנים, כבר עם סיום הסיבוב הראשון), שחקני האלופה רצו להשלים את המשימה ויצאו למסע השבת הגביע האבוד אחרי 19 שנים שהוא מחוץ לבירה. העונה, שחקניו של ארקדי גאידמק לא כשלו מול קבוצות התחתית כמו בשנים עברו, זאת לצד ניצחונות על קבוצות הצמרת כמו בני סכנין ומכבי נתניה.
אז הגיע הגמר. יום רביעי ה-13/5 תאריך שאוהדי בית"ר יחקקו בזכרונם לעוד הרבה שנים. ערב לפני זה הספיקו האוהדים הירושלמים לערוך תפילה המונית ברחבת הכותל והפעם לשם שינוי לא ביקשו בריאות אלא גביע. אצטדיון רמת גן צבוע ב-41 אלף צופים, כשמחצית מהם לבושים בצהוב שחור ועטופים בדגלי המנורה, והחצי השני לבוש באדום.
יצחק שום, אבל בעיקר שמעון גרשון נגד אוהדי הפועל, יוסי אבוקסיס ואלי גוטמן נגד אוהדי בית"ר. גם אגדת איתן טייב והשרוכים כמובן מורגשת באוויר המתוח והמותח. אחרי תיקו מאופס בתום 90 דקות והארכה, שתי הקבוצות ניגשות לנקודה הלבנה. הלחץ בעיצומו, הקהל כוסס ציפורנים.
בואטנג מחטיא - אוהדי בית"ר מריחים את הסוף. סוף? לא כל כך מהר אומר קאלה שהודף את בעיטתו של דגו ומשאיר את בית"ר בתמונה. הקהל הצהוב מוציא חזרה את השמפניות מהתיקים. גרשון כובש וסותם לאוהדי הפועל את הפיות. קאלה משלים את המשימה, הודף את הבעיטה האחרונה של עובד, ורץ לחגוג עם הקהל שבטירוף. שלושה ימים אח"כ בית"ר מבטיחה את האליפות...המנורה עשתה היסטוריה.
למרות כל החגיגות והשמחה האליפות הזו של הקבוצה מהבירה מוכתמת בלא מעט מפגשים, דיונים וערעורים בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. בית"ר שילמה השנה מחיר כבד מאד, ואולי לא מספיק, עבור התמיכה של היציע המזרחי בטדי.
שריקות הבוז בזמן דקת הדומיה לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. התנכלויות חוזרות ונושנות כלפי יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, ופריצה לכר הדשא מנעה את סיום משחק האליפות מול מכבי הרצליה. בית"ר נענשה בכל המקרים - ולא למדה את הלקח, לרסן את אותם האוהדים. שעבורם הכדורגל זה החיים ובית"ר היא הנשמה.
ההתנהגות הזו אולי זוכה להנחות פה בארץ, אבל באירופה התנהגות דומה תעלה לבית"ר בהרבה יותר מכסף. לא רק לבית"ר, אלא גם לכדורגל הישראלי. וכל זה, מבלי להזכיר שהיה משחק אחד של האלופה שהסתיים בגלל הפסקת חשמל.
ואז הגיעו חזי שירזי ויעקב אסייג בני יהודה הוכיחה לאורך כל העונה כי מה שמניע את המכונה הזהובה הוא הרבה יותר מכסף, שחקנים זרים ומאמנים עם רקורד. העונה הזו הוכח לכולם ובמיוחד לבעלים, חזי מגן ומשה דמאיו, שהלב הנשמה והאמונה, זה מה שמפריד בין ליגת העל לליגה הלאומית בשכונה.
עוד בטרם פתיחת העונה עשו קברניטי התקווה טעות חמורה. להחתים את ניצן שירזי, שבעצמו הודיע בתום העונה האחרונה כי הוא מיצה עצמו על הקווים בקבוצה, הייתה החלטה שגויה. אין שום סיבה בעולם שמי שלא רוצה להיות בקבוצה יוחתם כברירת מחדל. התוצאות לא איחרו לבוא. בני יהודה מהר מאד תפסה את מקומה בתחתית הליגה, וכמעט שלא השיגה נקודות.
אחרי רצף של שישה הפסדים הרים שירזי את ידיו ופינה את מקומו במחזור האחד עשר, לאלי כהן - שרק תשעה מחזורים קודם לכן פוטר מאימון מכבי תל אביב. גם כהן, שבא על תקן השריף שיציל את היורדת, לא ממש צלח בעבודתו. במחזור ה-24, אחרי ההפסד להפועל תל אביב, ואחרי שהבעלים של הקבוצה חזי מגן יצא קבל עם ועדה והודיע כי השלים עם הירידה, הבין כהן שעדיף שלא להירשם כמי שהוריד את בני יהודה לליגה השנייה, ופינה את המקום לצמד המאמנים הצעירים, יעקב אסייג וחזי שירזי.
אז בא השינוי. את מקומם של הותיקים ללא הכושר והזרים הלא יעילים תפסו שחקני בית צעירים, כמו תמיר כחלון, עוז ראלי, לירוי צעירי ועוד שהפגינו הרבה רוח לחימה, אמונה, ובעיקר הרבה כישרון. מתוך תשעה משחקים שנותרו לעונה בני יהודה מנצחת שמונה, תוך שהם יוצרים שבעה ניצחונות רצופים. הצעירים הוכיחו למגן ששום דבר לא נגמר עד שזה נגמר וביצעו את אחד המהפכים הכי גדולים, אם לא הגדול מכולם, של קבוצה.
מספר 8 האגדי תולה נעליים שנת 1989/90 מכבי תל אביב פוגשת את הפועל כפר סבא למשחק ליגה. קשר צעיר עולה בהרכב ומספיק לבשל שער ולסחוט פנדל. מכבי מנצחת 0:3, אבל מה שייזכרו מאותו משחק זה את השחקן הצעיר, אחד, אבי נמני שמספר 8 על גב החולצה שלו - יהפוך ברבות השנים לסמל של המועדון. אבי נמני נכנס העונה לפנתיאון של הכדורגל הישראלי.
הקשר האגדי הוביל את מכבי תל אביב לארבע אליפויות משנות ה-90 ועד היום. הצליח לרכוש את לב הקהל תוך מאבקי אגו לא קטנים עם שמות נוצצים כמו איציק זוהר, אלי דריקס, ניר קלינגר, אייל ברקוביץ' וג'ובאני רוסו. נמני הספיק גם לצאת לאירופה ולשחק בחצי גמר גביע אופ"א במדי אתלטיקו מדריד, ובפרמיירליג במדי דרבי, אבל הבין מהר מאוד את מי הוא אוהב יותר.
למרות המסעות הללו, מספר שמונה שב תמיד למקומו הטבעי - מרכז השדה של מכבי תל אביב. גם במדי הנבחרת נמני עשה חייל, והיה שותף להישגים שלה בפארק דה פראנס, הניצחון הגדול על אוסטריה והבושה בהפסד לדנמרק בשלב ההצלבה.
למרות שהוגלה לשנתיים מחוץ למכבי תל אביב, בשל פרשת המחנאות, או אולי משחקי האגו של השלישיה קלינגר-בנין-נמני, המלך של שער 11 המשיך לצבור האהבה חסרת תקדים שהשיבה אותו אחרי שנתיים בירושלים למדים הצהובים בבלומפילד. אלא שכבר אז היה ברור שהגיל עשה את שלו. למרות שהנשמה נשארה ותמיד תהיה בקריית שלום, ולמרות שגם עם חצי רגל נמני יכול להוביל כל קבוצה בליגה הישראלית, מספר שמונה הבין שהגיע הזמן לדלל את הופעותיו ולסיים את הקריירה המפוארת.
על-רקע מאבקי ההישרדות באחת העונות הנוראיות שלה בהיסטוריה, מכבי תל אביב נאלצה לשרוד העונה במאבק נוסף-כמעט עונה שלמה ללא המלך, הקפטן, המנהיג. המעריצים החלו להתרגל לעובדה שהמלך קיבל תפקיד חדש-הג'נרל מנג'ר. ואז הגיע יום שבת ה-17/5, בלומפילד, כש-13 אלף אוהדים לבשו צהוב כחול, והחזיקו בדגלים ובחולצות הנושאות את השם נמני.
מכבי היתה חייבת לנצח את פ"ת כדי לא להסתבך עמוק בתחתית, אבל מה שעעניין את אותו הקהל הן הדקות האחרונות בהן יראה את המלך שוב לובש את החולצה עם מספר שמונה על הגב ועולה על כר הדשא. מכבי ניצחה בקושי, נמני הספיק לשחק ארבעים שניות ורץ להודות לקהל האדיר שליווה אותו במשך קריירה שלמה. גם על פני הקרח של הקפטן היה ניתן לראות באותם הרגעים את ההתרגשות, העצב שמהול באנחת רווחה. לא יהיה עוד שחקן שיילבש את הספרה שמונה על גבו בקריית שלום. תם עידן, הסמל פרש.
פלופ העונה - גיא לוזון הבן למשפחת הלוזונים, שכבר ידע עונות טובות יותר, הוא ללא ספק הפלופ של השנה. אחרי 5 עונות מוצלחות במכבי פ"ת, כשהוא מוביל את המלאבסים לצמרת ליגת העל, ולהופעה היסטורית בשלב הבתים של גביע אופ"א, לוזון הוכתר כמאמן הצעיר עם הפוטנציאל המדהים בליגה. הפועל תל אביב הייתה הראשונה שהרימה את הכפפה והחתימה את לוזון על חוזה לשלוש עונות.
כבר בצעד הראשון בוולפסון (היום מתחם חודורוב) הצליח לוזון ליצור אנטגוניזם מצד האוהדים, כשהודיע לסמל, יוסי אבוקסיס כי הוא לא בונה עליו מקצועית לעונה הבאה. התמונות של אבוקסיס בוכה במכוניתו שברו את לב האוהדים שכבר אז החלו להתנגד למאמן הצעיר, התנגדות שתבוא לידי ביטוי בהמשך על אף "שיתוף" הפעולה בינו לבין אבוקסיס על קווים.
בהתחלה הכל נראה טוב, רכבת של זרים עם שמות גדולים נחתה בוולפסון, האדומים העפילו שוב לשלב הבתים באופ"א והדרך היתה סלולה להצלחה. אלא שרצף ההפסדים בליגת העל, ומיקומם של האדומים בתחתית הטבלה, הפכו את המשימה של אוהדי הפועל מעידוד הקבוצה להפיכה מקצועית ובראשה פיטוריו של לוזון. רצו - קיבלו. לאחר ניצחון בודד בליגה, שישה הפסדים ושלוש תוצאות תיקו, כשברקע המון זועם קורא לו להתפטר - לוזון החליט שזה מספיק לו ואמר שלום לוולפסון, תוך כדי נתינת רמזים על כך שגם לאבוקסיס חלק לא קטן במהלך.
אחרי תקופת צינון חזר לוזון למכבי פ"ת כדי להצעיד את קבוצת האם שלו חזרה לצמרת הליגה. צמרת לחוד מציאות לחוד. מסתבר שגם בפ"ת ההילה לא חגה מעל לראשו של המאמן הצעיר, ואחרי רצף הפסדים שהעמיד את פ"ת בסכנת ירידה, לוזון הרים שוב את ידיו והשאיר את המושכות לניצן שירזי.
אין ספק שלוזון ירצה לשכוח את השנה הזו ובמהרה. השאלה הנדרשת היא כמה זמן ייקח לשאר ראשי הקבוצות בליגה לשכוח את העונה הרעה שלו.
שמשון ודלילה עם כל הכבוד למחזיקת הגביע, אין ספק שהסיפור של הגביע העונה היא קבוצה צנועה מתחתית הליגה הארצית, שמרכיבה את ההיסטוריה של שתי קבוצות צמרת בעבר שהתפרקו עם השנים והפכו לגוף אחד - בית"ר שמשון תל אביב.
בזמן ששמשון תל אביב היתה עסוקה במאבקי ההישרדות בליגה הארצית מפתיחת העונה, מצאו חניכיו של יפתח הלוי את הזמן להתחיל במסע מופלא של הסינדרלה בגביע. המסע החל בניצחון ענק ודרמטי בשכנת התקווה על מכבי תל אביב, של רודי חדד, קמנאן, יבריץ' ושאר השמות של שחקנים שמשכורתו של אחד מהם מהווה פי 2 מתקציב איחוד שתי הקבוצות ששיחקו מולה.
אדם כהן, חלוץ שלא תוכנן אפילו לשחק, כבש בדקה ה-120 שער שקבע: בית"ר שמשון תל אביב הסינדרלה של הגביע. יפתח הלוי הספיק לחגוג את הניצחון הגדול לפני שהעביר את השרביט לרפי כהן, שהוביל את הקבוצה מתחתית הליגה הארצית לרבע גמר גביע המדינה אחרי ניצחון על הפועל פתח תקוה מהליגה הלאומית. אלא שבזמן שהקבוצה מצליחה בגביע, שמשון המשיכה להסתבך בתחתית הליגה הארצית מה שהוביל להתפטרותו של כהן שלושה שבועות בלבד אחרי שחתם בקבוצה.
כהן השאיר את הקבוצה לרונן ויינשטיין, שהמשיך בדרכם של קודמיו והוביל את הקבוצה עד חצי גמר גביע המדינה עם ניצחון ברבע הגמר בחוץ על עירוני קריית שמונה. אלא שכמו כל סינדרלה מתישהו מוצאים את הסנדל מזכוכית והסיפור נגמר. איזה סוף. בדרבי תל אביב בחצי הגמר פגשה בית"ר/שמשון את מחזיקת הגביע הפועל תל אביב. שחקניו של אלי גוטמן לא ממש טיילו באצטדיון רמת גן, וחניכיו של ויינשטיין גרמו ללא מעט התקפי לב ביציעים האדומים.
שמשון הצליחה למשוך את המתח עד לדו קרב בעיטות עונשין. אלא שאז החמצה אחת קטנה שלחה את הפועל תל אביב לגמר הגביע ואת שמשון תל אביב עם הרבה מחמאות וסימפטיה חזרה למאבקי התחתית. מסע מופלא שהסתיים בטעם חמוץ מתוק. לאוהדי הכדורגל בארץ נותר רק להצדיע.
