בפני הוועדה לזכויות הילד הוצג סיפורו של (יום ג', 10.6.08) "ילד המריבה", בנם של אם ישראלית-חרדית ואב נוצרי-בלגי. מדובר בפרשת חטיפתו של הילד לישראל על-ידי אמו, ופסיקת בית המשפט העליון לאחרונה, כי יש להחזירו על-פי אמנת האג נגד חטיפות ילדים, שעליה חתומה ישראל. בתום הדיון הוחלט בעצת ח"כ ניסים זאב, לקיים דיון בקרוב בכל נושא טובת הילד
האם שהתגרשה מהאב בטענה כי היה אלים כלפיה וכלפי בנם, טענה כי חטפה אותו מהחשש כי בית המשפט בבלגיה יכפה עליה משמורת משותפת עם האב. היא אף טענה כי הילד חושש מאביו ואינו רוצה לשוב אליו.
הילד שינה זהות שופטי בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל, וסלים ג'ובראן דחו את טענות האם כלפי האב וקבעו כי יש להחזיר את הילד לאביו. הם ציינו את חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט המחוזי, ד"ר וייל, שקבע כי יהיה קושי לבטל את נזקי החטיפה. "הקטין הוא בן 9, וכמעט לא ראה את אביו מזה שנתיים, וקודם לחטיפה ראה אותו במסגרת הסדרי ביקורים, בתכיפות לא גדולה. לפיכך, אין מדובר בחזרה של הקטין לסביבה טבעית שבה חי בעבר, אלא למסגרת חיים אותה עזב הקטין כשהיה בן 5. בינתיים, הוא הסתגל לסביבה חדשה בפריז במשך שנתיים, ולאחר מכן לסביבה חדשה בישראל, למשך שנתיים נוספות. יתר על כן, הקטין עבר שינוי זהות מילד בלגי יהודי, לילד יהודי חרדי בישראל".
עם זאת, קבע המומחה, כי "השארת...(הקטין) אצל אמו הוא פתרון רע שגורם נזק לילד, והוא מהווה פרס לחטיפה, ודבר זה ודאי איננו ראוי". המומחה ציין כי העברת הילד לבלגיה למשמורת אביו "עלולה לסכן את הילד בצורה חמורה אם האם לא תתמוך ותלווה אותו...אך מאידך, אין ספק שטובתו דורשת חיבור מחדש לאביו, מעבר לציות להחלטות בית המשפט בבלגיה".
הכרעה בין פתרון רע לרע יותר בהחלטה על החזרתו, כתב השופט ג'ובראן כי מדובר בהכרעה "בין פתרון רע לפתרון רע יותר או בין פתרון רע לפתרון רע מעט פחות". לדבריו, אין מחלוקת על כך שאין מנוס "מהחזרת הקטין לידי אביו, כבעל זכות המשמורת עליו במדינת המוצא, בלגיה".
עם זאת, "נוכח העובדה, שהקטין מתגורר ושוהה עם אמו מאז היותו בן 5; נוכח העובדה, כי כיום האם הינה הדמות ההורית הדומיננטית בחייו של הקטין ולקטין יש קשר הדוק ביותר עמה; נוכח העובדה, כי מחוות-דעת המומחה עולה, שניתוק מהאם עלול להוות חוויה קשה ביותר עבור הקטין; נוכח העובדה, כי הקטין לא ראה את אביו מזה שנתיים וקודם לחטיפה ראה אותו במסגרת הסדרי ביקורים בלבד, לעתים לא תכופות; נוכח העובדה, כי במשך 4 שנים לא ביקר הקטין בבלגיה ומדובר בסביבה שאינה טבעית עבורו וחדשה לחלוטין; נוכח העובדה, שהקטין הביע התנגדות לחזור לידי אביו ואף נוכח העובדה, כי העמדת הצטרפותה של האם לבלגיה עומדת בסימן שאלה ונראה כי הסיכויים להצטרפותה אינם גבוהים, דבר אחד ברור הוא לכולם - והוא, כי עלינו למצוא את הדרך בה החזרתו של הקטין לאביו בבלגיה תעשה בדרך הקלה ביותר עבורו, תוך מזעור הנזק הפסיכולוגי בפרט והנזקים אליהם עלול הקטין להיחשף בכלל וריכוך הקשיים העשויים להתרחש".
התחייבות לא להעמיד לדין את האם עוד כתב ג'ובראן כי "יש לקבוע את מועד החזרה של הקטין לידי אביו בבלגיה כך, "שמחד-גיסא יאפשר זמן ראוי להתארגנות לקראת המעבר ופעולות מצד רשויות הסעד לשם הכנת הקטין ואמו למעבר, כמו גם שיתוף האב בתהליך ההכנה עוד בטרם מועד החזרה וכל זאת אף על-מנת שניתוקו מאמו ומהסביבה אליה הורגל בשנים האחרונות לא ייעשה באופן חד וקר ומאידך-גיסא זמן שלא יהיה ממושך מדי, על-מנת שלא יעצים ויקשה את קשיי הניתוק של הקטין מאמו בעת החזרה. בנסיבות אלה".
אם לדבריו תושג הסכמת האם להצטרף להחזרת הילד לבלגיה "ולו לשלב הסתגלות ראשונית", על האב להתחייב להמציא עד למועד ההחזרה "אישור משלטונות התביעה בבלגיה ובצרפת על כך, שהאם לא תועמד לדין על-ידם בגין חטיפת הקטין או בקשר לכך וכן האב יגיש לבית המשפט לענייני משפחה התחייבות שלא ליזום בעצמו הליכים משפטיים נגד האם בגין חטיפת הקטין או בקשר לכך".
כאמור, בעקבות הוראת בית המשפט העליון להשיב את הילד, פנתה האם לוועדה לזכויות הילד. האם אמרה ל Nfc כי תפנה את תשומת לב הוועדה כי ההחלטה של בית המשפט העליון עומדת בניגוד לאמנת זכויות הילד הקובעת כי יש להתחשב ברצון הילד שהביע התנגדות לחזור לאביו.
הקפאה במצב עידכון: ל-Nfc נמסר כי לפי שעה הוקפאו הליכי החזרתו של הילד על-רקע טענות האם כי האב לא עמד בדרישות בית המשפט העליון להמציא מסמכים המעידים כי לא מתנהלים נגדה הליכים פליליים בצרפת ובבלגיה. המסמכים נועדו לאפשר לאם להתלוות אל בנה בשובו לבלגיה, כהמלצת מומחה בית המשפט ד"ר וויל, וללא חשש למעצרה.
