הגודל לא קובע הכל, מתברר, במיוחד כשמדובר באבולוציה של המוח. במקום זאת, מחקר בריטי מגלה כי עלייה במורכבות של הקשרים בין תאי המוח, היא הכוח המניע הגדול ביותר.
המחקר, שפורסם ב"The Nature Neuroscience", גילה שוני ברור בין נקודות חיבור במוח של יונקים, חרקים ויצורים בני תא אחד.
החוקרים משערים כי שינויים שאירעו לפני חצי מיליארד שנה בערך, חשובים יותר מאשר גודל המוח.
לאבות אבותינו הפרה הסטוריים, כמו ההומו ארקטוס ("האדם הזקוף"), היו מוחות קטנים במידה ניכרת מהמוח של האדם המודרני. ישנן עדויות הטוענות כי לגודל המוח של האדם חייב להיות יתרון אבולוציוני מספיק משמעותי כדי לפצות על החסרונות שלו - במיוחד הסיכונים במהלך הלידה, והעלייה בכמות האנרגיה הנדרשת כדי לשמור על מוח גדול.
המחקר הנוכחי, מהמוסד "Sanger" שבקיימברידג' ואוניברסיטת אדינבורו, מראה כי גורמים נוספים מרכיבים את הסיפור, וייתכן וחלק מפריצות הדרך האבולוציוניות העיקריות הסתמכו למעשה על הרבה יותר מעלייה במספר התאים.
ניתן לראות זאת בבירור באזור המפגש של הסינופסות - נקודות המפגש של תאי העצבים - בשלושה סוגים שונים של יצורים - שמרים בעלי תא אחד, זבובי הפירות, ועכברים, כולם מייצגים שלושה שלבים נפרדים באבולוציה של החיים על כדור הארץ.
מעוררי עניין מיוחד היו 600 הפרוטאינים שנמצאו בסינופסות של היונקים.
להפתעתם של החוקרים, רק מחצית מכמות זו נמצאה בסינופסות של זבובי הפירות, ובתאי השמרים, שאינם בעלי מוח, היו נוכחים כ-25 בלבד.
הם משערים כי ההתקדמות הגדולה באבולוציה, מבעלי חיים בעלי תא אחד ועד למרובי תאים, והשינוי בין חסרי חוליות לבעלי חוליות, התעוררה משינוי מהיר במורכבות הסינופסות.
הגודל - עדיין משחק תפקיד משמעותי עורכי המחקר הדגישו כי הדעה הרווחת כי כמות רבה יותר של תאי עצב מספיקה כדי להסביר יכולות רבות יותר של המוח אינה נתמכת על-ידי המחקר הנוכחי.
מספר הפרוטאינים בסינופסות ומורכבותם נראו לראשונה כשבעלי חיים רב תאיים הופיעו, לפני מיליארד שנים בערך.
גל שני התרחש עם הופעתם של בעלי החוליות, לפני כ-500 מיליון שנה.
הממצאים מספקים רמזים לא רק לשינויים מסיביים אלו, אלא לאבולוציה המתמשכת של בני האדם. לדברי החוקרים, אנו נמצאים צעד קרוב יותר להבנה של הלוגיקה העומדת מאחורי מורכבות מוחם של בני האדם.
מומחים בתחום שהגיבו לממצאים אמרו כי למרות שגודלו של המוח לא מסביר את כל השוני ביכולות האיבר, הוא עדיין משחק תפקיד משמעותי, זאת למרות שידוע כי הגודל לא קובע הכל - ודוגמא לכך הם הפילים שהם בעלי מוחות גדולים הרבה יותר משל האדם.
המחקר החדש, לדבריהם, צודק בהיבט של הצורך לחקור עוד את נושא הסינופסות ודרך פעולתן כדי לשפר את ההבנה לגבי מורכבות המוח.