64% בלבד מהנהגים בעלי מכשיר סלולרי סבורים, כי דיבור עם דיבורית מהווה גורם סיכון לתאונת דרכים. לעומת זאת, 90% מהנהגים סבורים כי דיבור בטלפון סלולרי בזמן נהיגה ללא דיבורית מהווה גורם סיכון לתאונת דרכים.
למרות המודעות לסיכונים, נמצא כי כ-59% מבעלי הסלולרי (55% מהמדגם) עסוקים בשימוש כלשהו בטלפון הסלולרי במהלך הנסיעה ביום טיפוסי (מתקשרים, עונים, שולחים/קוראים SMS).
נתונים אלו עולים ממחקר שערכה עמותת אור ירוק, באמצעות חברת "מדגם", בנוגע להסחת דעת בזמן נהיגה. על-פי תוצאות המחקר, שיחה בטלפון ללא דיבורית נתפסת כגורמת תאונות יותר משיחה עם דיבורית - דבר המעיד כנראה על ייחוס הסיכון יותר לעניין החזקת הטלפון מאשר להיסח הדעת הנגרם כתוצאה מהשיחה עצמה.
מנכל אור ירוק, שמואל אבוהב, אומר כי "המחקר מוכיח שלנהגי ישראל תפיסה מוטעית לגבי השימוש בטלפון סלולרי."
כל המחקרים הבינלאומיים מדגישים, כי היסח הדעת הנגרם על-ידי השימוש בטלפון סלולרי אינו שונה כמעט במאום אם מדובר במכשיר המוחזק ביד, או בדיבורית.
מחקר שפורסם ב-1997 ב-New England Journal of Medicine, ומחקר אחר שפורסם בשוודיה ב-2003, מוכיחים, כי אין הבדל בשיעורי היפגעות בין נהגים העושים שימוש במכשיר ידני לבין המשתמשים בדיבורית.
מחקר שנערך באוסטרליה מצא כי השימוש בטלפון נייד הגדיל פי 4 את הסיכוי להיות מעורב בתאונה המצריכה אשפוז בבית חולים. שימוש בדיבורית לא שינה את הסיכוי לתאונה. מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת יוטה ב-2006 הראה, כי נהגים המשתמשים בטלפון ידני או בדיבורית מתנהגים כמו נהגים שיכורים. החוקרים ממליצים לשקול הוצאה אל מחוץ לחוק של שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה.
לדעת אבוהב, הפער בתפיסת הציבור את הנושא נובע גם מהעובדה שהחוק מתיר שימוש בדיבורית. אבוהב ממליץ על פרסום קמפיין ציבורי, שיסביר את הסכנות המוכחות שבשימוש בטלפון סלולרי.
עוד עולה מהסקר, כי מבין כלל המרואיינים, רק כ-9% ציינו כי נתפסו ע"י המשטרה בגין שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה. שיעור גבוה בהרבה, כ-55%, ציינו כי הם מכירים אנשים שנתפסו ע"י המשטרה בגין עבירה זו (כ-2.6 אנשים בממוצע).
על-פי נתוני המשטרה, ניתוח של מאפייני הדוחות שנתנו בשנת 2007 מעלה כי 9% מהדוחות נרשמו בגין שימוש בטלפון סלולרי ללא דיבורית. מדובר בנתח משמעותי אשר הוא הרביעי בגודלו וקודמים לו דוחות בגין אי-שימוש באמצעי בטיחות, מהירות ואי ציות לתמרורים.
