בית קפה שלקוחות לא עזבו אותו אחרי חצות ממשיך להיות עסק פתוח ועובר על החוק. בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב הרשיע (יום ד', 11.6.08) את בעליו של בית הקפה טאצ'ה ד'אורו, סיון סלוין גיל, בעבירה על חוק עזר עירוני האוסר פתיחת עסקים אחרי חצות ללא "היתר לילה".
בא כוח הבעלים, עו"ד סטרוגנו, טען כי משעה 23:30 סגר בית הקפה את דלתותיו והחל בהליכי סגירה שכללו עמעום אורות, החלשת מוזיקה וסגירת קופה. עם זאת הודה כי "בית הקפה אינו מגרש לקוחות בכוח וכי קיימים מצבים בהם לאחר חצות ישובים עדיין לקוחות במקום"
קו פרשת המים השופטת לימור מרגולין-יחידי קבעה כי נוכחות לקוחות בבית הקפה לאחר חצות משמעה הפרת חוק. "קו פרשת המים להגדרת מעמדו של בית קפה כפתוח או סגור, נקבע לפי שאלת הגשמת המטרה העסקית שלשמה הוא קיים - מתן שירותי הסעדה, שתיה ובילוי לציבור...כל עוד מבוצעת בבית הקפה פעילות השייכת למעגל הראשון של הפעילות, ומצויים בדלת אמותיו לקוחות, הנהנים מאחד או יותר משירותי בית הקפה, הרי שהעסק פעיל ופתוח, ואין בעובדה שלא מתקבלים לקוחות חדשים, או שלא מוגשות מנות מזון מהמטבח, או שהכניסה ללקוחות חדשים הוגבלה, כדי לשנות מהמסקנה".
לדבריה, "בית קפה שלקוחותיו לא עזבוהו עד לשעת חצות, ממשיך להוות מקום בילוי לקהל יושביו, ופוטנציאל למטרד והכבדה על רווחת תושבי האזור, בין מבחינת רעש שנגרם מהמוזיקה בבית הקפה ומן הלקוחות היוצאים אל הרחוב מבית הקפה, בין מבחינת מטרדים ומפגעים, כגון ריח ואור, ובין בהכבדה על החניה במקום".
היא הוסיפה כי "ברגע שאחרון הלקוחות עזב את בית הקפה, אזי אף אם אין בית הקפה סגור בצורה מלאה, שכן עובדיו עוסקים בפעולות ניקיון וסגירה פרק זמן נוסף, מצטמצמת במידה ניכרת אפשרות יצירת המטרדים על-ידי בית הקפה ופוחתת משמעותית עוצמת הפגיעה באיכות החיים של תושבי השכונה. אכן, יש מי שיטען כי גם במצב זה עדיין קיים פוטנציאל מטרד לתושבי השכונה, ואולם לטעמי, עקב העובדה שהוכר קיום בצוותא של עסקים עם מגורים, ולאור פוטנציאל המטרד הפחות בהרבה, אין לדרוש מהעסק סגירה פיזית מלאה ומוחלטת, על-מנת שייחשב כמקיים את החוק".
לקח אחריות עוד ציינה בהחלטה את בקשתו של הבעלים להטיל עליו את האחריות על האישומים נגדו, 8 במספר, ולהסירה מעל עובדיו. לטענתו הוא זה שנתן את ההנחיות לעובדים ופיקח על ביצוען והללו כללו "מתן אפשרות הלכה למעשה ללקוחות להשאר מעבר לשעת חצות, שכן לפי המדיניות יש להודיע ללקוחות שהעסק סגור, אך אין להורות להם לעזוב את העסק טרם השעה האמורה. הנחיות אלה הביאו להפרת החוק על-ידי בית הקפה".
השופטת הוסיפה כי לבעלים עומדת הגנה רק אם לא ידע על העבירה ונקט בכל האמצעים הסבירים למניעתה. "לא התרשמתי כי הנאשם שלא נכח אומנם בשעת סגירת העסק לא ידע על שעת הסגירה בפועל, ולא נוכחתי כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח את סגירת בית הקפה במועד. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו".