היום לפני 193 שנה, ב-18 ביוני 1815, מובס נפוליאון בקרב ווטרלו ומאבד את כסאו בפעם השנייה והאחרונה.
נפוליאון בונפרטה, מנהיגה הגדול ביותר של צרפת, נולד באי קורסיקה בשנת 1769. לצבא הצרפתי הצטרף ב-1785, זמן לא רב לפני פרוץ המהפכה הצרפתית.
נפוליאון מילא תפקיד חשוב בתבוסה שהנחילו הצרפתים לאנגלים בטולון בשנת 1793 וקיבל את הפיקוד על הארטילריה הצרפתית בפלישה לאיטליה ב-1974.
נפוליאון, שהצליח להביא לצרפת סדרה של ניצחונות גדולים על הצבא האוסטרי באיטליה, הוביל את הכוח הצרפתי בפלישה למצרים ב-1798 כשהוא ממשיך משם לירושלים, מה שהותיר רושם אדיר על הציבור הצרפתי ונפוליאון הוכר כגיבור לאומי. בשל האהדה העצומה לה זכה נפוליאון, התיר לו העם הצרפתי, אשר הדיח את בית המלוכה של בורבון ב-1792, להכתיר עצמו לקיסר צרפת בקתדרלה נוטרדאם שבפריס ב-18 במאי 1804.
חלומו של נפוליאון היה להפוך את צרפת לאימפריה. הוא כבש ושלט על צרפת, הולנד ואיטליה, אבל ההתנגדות כלפיו באה מכיוון אוסטריה, אנגליה, רוסיה ופרוסיה.
נפוליאון תכנן לפלוש לאנגליה, ולמרות שלא צלח בתוכניתו זו הנחיל מפלה לצבאות הרוסיים והאוסטריים בקרב אוסטרליץ, בשנת 1805. מאוחר יותר הביס את הפרוסים בקרב ינה בשנת 1806 ואת האוסטרים בקרב פרידלנד ב-1807.
ב-1810, כשסירבו הרוסים להצטרף למצור שהטיל נפוליאון, החליט לפלוש לרוסיה, בעקבות תבוסתו במוסקבה, נאלץ, אחרי חורף קשה, לסגת. לאחר נסיגתו מרוסיה התמרדו נגדו אוסטריה וגרמניה והאימפריה שבנה החלה להתמוטט. ב-11 באפריל 1814, ויתר נפוליון על כס המלכות ונאלץ לצאת לגלות באי אלבה.
לאחר תקופת גלות ארוכה החליט נפוליון לחזור לארצו והוא נתקבל בפריס באהדה רבה, בעיקר אולי בשל כך שהיה סמל לתהילת העבר של צרפת.
נפוליאון, שאויביו הישנים לא היו שבעי רצון מחזרתו לזירה, הבין כי עליו לפעול במהירות רבה כדי לשקם את האימפריה.
כוח גדול, שהיה מורכב מן הצבא הבריטי, הפרוסי וההולנדי התארגן בבלגיה. כוחותיו של נפוליון הביסו את הפרוסים בקרב בליגני ב-16 ביוני. הבריטים נסוגו לכפר קטן, על פרשת דרכים בשם ווטרלו, שם השיגם נפוליאון.
נפוליאון תכנון לערוך מתקפה על ווטרלו. הקרב בווטרלו היה ארוך ומתיש והוא נמשך במשך 10 שעות. למחרת בבוקר, ב-19 ביוני, הובס הכוח הצרפתי בקרב אכזרי, שמספר הנפגעים בו, מתים ופצועים, הגיע ל-50,000.
צרפת לא זכתה מאז בכוח ובהשפעה שהיו מנת חלקה תחת שלטון נפוליאון, והקרב בווטרלו היה ציון דרך לתחילת עידן של יותר ממאה שנים, שבו הפכה בריטניה למעצמה העולמית המובילה.