יפה אלבז תבעה את עיריית רמת-גן ואיילון חברה לביטוח בע"מ בבית משפט השלום בתל אביב לאחר שמעדה כשהלכה לתומה ברחוב. מכתב התביעה עלה שבחודש דצמבר 2004, פסעה התובעת ברחוב אבא הלל ברמת גן, ולאחר שדרכה על שיפוע בשטח לא מרוצף, שיועד לנטיעת עצים, היא מעדה, נפגעה בכף רגלה השמאלית וטופלה בבית חולים. התובעת האשימה את העיריה ברשלנות וטענה שהיא אחראית לתאונה ועליה לפצותה בגין נזקי גוף, כאב וסבל ועוגמת נפש. התובעת צרפה חוות דעת רפואית בה צוין שנותרו לה 10% נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה וכן תמונות של מקום התאונה.
בכתב ההגנה כפרו הנתבעות באחריותן לתאונה וטענו שמדובר בגומות לעצי נוי שאינן מהוות מכשול בדרך לעוברי אורח. "הגומות הן חלק אינטגרלי מהמדרכה ועל התובעת היה להסתכל לאן היא הולכת". הן ביקשו לדחות את התביעה ולהטיל על התובעת אשם תורם מלא. כמו כן הוסיפו שלא נותרה לה נכות צמיתה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט, זכריה כספי, את הנתבעות לשלם לתובעת 14,700 שקל בתוספת 3,500 שקל הוצאות משפט לאחר שדחה את טענותיהן בכל הקשור לאירוע התאונה. "במסגרת תפקידיה על-פי דין, חייבת העיריה לדאוג שלא יהיו מכשולים בדרך. אומנם אין הרחובות צריכים להיות מישוריים כמו הריצוף בבית, אך מאחר שברחוב הולכים לא רק אנשים צעירים ובריאים, אלא גם זקנים וחולים, על העיריה לדאוג שלא יהיו מכשולים ברחובות שזקנים וחולים ייפגעו מהם".
השופט הטיל על הנתבעות אחריות לקרות התאונה מכוח עוולת הרשלנות. "ברחוב בו אירעה התאונה נטעה העיריה עצים במדרכה בסמוך לכביש, והותירה שתי גומות ללא עצים. אדם העובר בדרך, סובר שלאחר העץ האחרון, המדרכה תהיה ללא גומות, שכן לאחר מכן אין כל עצים. על העיריה היה לדאוג לגדר גומות אלו באופן שלא יהוו מכשול לציבור". השופט ציין שבגומה שבעטיה נפלה התובעת, לא הייתה צמחיה או עץ והיא היוותה חלק מהדקורציה של המדרכה.
"העדר צמחייה או עץ גלויים לעין, והותרת הגומה פתוחה, מהווה מכשול בפני עצמו". בד-בבד הוסיף השופט כספי, שלפתחה של התובעת רובץ אשם תורם בשיעור של 30% לקרות התאונה משום שהגומה הייתה גלויה לעין וניתן היה להבחין בה. "מהתמונות עולה כי המדרכה בה הלכה התובעת הינה רחבה מאוד, ולמרות שהעיריה הניחה בסמוך לגומה בה נפלה התובעת מתקן לאיסוף בקבוקים למחזור, עדיין נותר חלק גדול מרוחב המדרכה לשימושם של הולכי רגל. מה עוד שמתקן האיסוף לא הונח במקביל לגומה אלא לפניה. רוחב המדרכה אפשר לתובעת ללכת בבטחה על המדרכה ללא כל צורך לסטות מכיוון הליכתה לכיוון הגומה. אלא שהתובעת צעדה בסמוך מאוד לערוגות, ותוך כדי הליכה דרכה על השיפוע היצוק בתוך הגומה החליקה ונחבלה".