בית משפט השלום בתל אביב דחה (יום ה', 19.6.08) תביעה של עיריית תל אביב לחייב בעליו של נכס לממן הריסת חלק מסוכן. השופט קבע כי העיריה לא עשתה את המוטל עליה לאתר את בעל הנכס ולאפשר לו להתגונן מפני הכוונה להרוס או לתקן את הטעון תיקון.
מדובר בבניין ברח' פיארברג 9 בתל אביב בבעלותו של יעקב שולביץ. העיריה הדביקה צו הריסה ביום חמישי 10.7.03, ההריסה בוצעה ביום ראשון 13.7.03. העיריה דרשה משולביץ לשלם החזר הוצאות ההריסה.
שולביץ טען באמצעות בא-כוחו עו"ד אסף הורניק ממשרד ידידיה לוונטהל ושות' כי למרות שהוא רשום כמחזיק בנכס ברישומי הטאבו לא מוען אליו המכתב המתריע על ההריסה והעיריה גם לא המתינה לקבלת המכתב בטרם ביצעה את ההריסה. עוד טען כי "פעולות ההריסה נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בזכויות היסוד המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו". זאת מאחר שהעיריה הדביקה בכניסה לבניין את המודעה ביום חמישי וביצעה ביום ראשון "מבלי שהיה סיפק בידיו לנסות ולכלכל את צעדיו בנדון, דהיינו לנסות לבטל את צו ההריסה או לחלופין להרוס בעצמו את מה שטעון הריסה".ולאחר מכן דרשה החזר הוצאות בגין העבודות שבוצעו.
כאמור, בקשת העיריה נדחתה. בהחלטה קבע השופט מנחם קליין כי העיריה נהגה בניגוד להנחיותיה היא ובמקום לשלוח הודעות בדואר היא פתרה עצמה בהדבקת צו על קיר הבניין וזאת שלושה ימים לפני ביצוע ההריסה. לדבריו, הוראות העיריה כוללות מתן אפשרות לבעלי הנכס "להביע את דעתם וכן להזמין חוות דעת משלהם או לבצע את התיקון הנדרש תוך זמן סביר". השופט הוסיף, "איני יכול לקבל עמדה לפיה הזמן הסביר הינו שלושה ימים אשר בטווח זה קיימים הימים שישי שבת".
הוא כתב עוד כי "חוק היסוד מחייב שקילה ראויה. במצבים שבהם הרשות יכולה לנקוט במספר דרכים, אזי שתבחר בדרך שבה לא ייפגע קניינו של אדם. העיריה לא הוכיחה לבית משפט כי הייתה קיימת סכנה מיידית לבני אדם עד כדי כך כי יש לפעול במהירות מבלי לידע את המחזיק בנכס או את בעליו ולאפשר לו לטפל במפגע בעצמו".
לכל היותר, כתב השופט קליין, "היה על העיריה ליידע את בעל הבניין כי מדובר בסכנה ממשית". העיריה לדבריו, "לא המציאה כל אסמכתא כי ההודעות הללו אכן נשלחו לנתבע, לא בדואר רגיל ולא בדואר רשום. פעלה בחוסר תום לב משווע כאשר מבלי לבדוק אם בעלי הבניין אכן מתגוררים שם, הדביקו אזהרה על צו ההריסה בשעות הצהריים של יום חמישי ואילו ההריסה בוצעה בבוקר יום ראשון... וביקשה לפתור עצמה על-ידי הדבקת המודעה על אף שאין המדובר בנכס ש'פתאום' התגלה כמסוכן אלא בעל 'עבר' של בעייתיות בעיריה".
הוא ציין עוד כי לאור העובדה כי המודעה הודבקה ביום חמישי וההריסה בוצעה ביום ראשון "נראה כי גם במידה והיה הנתבע מעוניין להשיג על ההחלטה או לבררה הרי שלא היה סיפק בידו הדבר... מן האמור עולה כי הדבקת המודעה הינה מוצא אחרון ולאור העובדה כי העיריה לא הראתה ולו בדל של מאמץ לאתר את הנתבע שהינו תושב ת"א ורשום כמשלם מיסים בעיר זו, הרי שלא יצאה ידי חובתה".
בית המשפט חייב את העיריה בהוצאות המשפט בסכום של 3,600 שקלים.