שרי אלמוג תבעה את חברת אל על נתיבי אויר בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 4,000 שקל לאחר ששתי מזוודותיה נחתו באיטליה באיחור. מכתב התביעה עלה שהתובעת טסה למילאנו לחתונת חברתה והבגדים שתכננה ללבוש לחתונה נשארו באחת המזוודות שהגיעו באיחור של חמישה ימים. לדבריה, האריכה את שהותה בעיר בשל ההמתנה למזוודות ונגרמה לה עוגמת נפש. כמו כן נאלצה להוסיף 50 דולר לכרטיס טיסה ארצה.
בכתב ההגנה טענה אל על שהעיכוב בהחזרת הכבודה נבע מכך שלא ניתן היה לאתר את התובעת. כמו כן שהפיצוי מוגבל, בהתאם לאמנת ורשה, לסכום של 117 שקל לכל ק"ג כבודה ולא ניתן לחייבה מעבר לכך.
בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת אנה שניידר, את התביעה באופן חלקי וחייבה את אל על לשלם לתובעת 300 דולר בתוך 30 יום (בהתאם לשער השקלי ביום התשלום). לדברי השופטת שניידר, החזקה היא שעל המוביל מוטלת אחריות לכבודה ונטל האחריות לנסיבות אובדן הכבודה מוטל לפתחו. "אחריות זאת משתרעת גם על פעולות חברת המשלוחים".
השופטת ציינה שגבול האחריות לנזק נקבע בסעיף 22 לאמנה ומדובר בסכום של 250 פרנק לקילוגרם. "על-פי הפסיקה, גבול האחריות של המוביל הוא 20 דולר לכל ק"ג והמשקל המותר של הכבודה הוא לכל היותר 20 ק"ג. כמו כן נקבע בפסיקה שאין לפסוק על אובדן מטען או על איחור בהגעת מטען סכום אחר מזה שנקבע באמנה ובחוק התובלה האווירית ואין לפסוק סכומים נוספים בגין עוגמת נפש".
השופטת שניידר הפנתה לפסיקה בה נקבע שמלבד פיצוי ישיר על אובדן מזוודה אין לבית משפט סמכות לפסוק פיצוי מכוח עילה אחרת. "לאור האמור אין על הנתבעת לפצות את התובעת מעבר לגבות אחריותה בהתאם לאמנה. הואיל ובמקרה דנן מדובר בשתי מזוודות שבסופו של דבר הוחזרו לתובעת נראה שסכום של 300 דולר יהווה פיצוי הולם לתובעת". השופטת שניידר הוסיפה, שבנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.