שבוע אחרון של עבודה אחרי שנתיים וחצי. עופר, שמחליף אותי בתפקיד, ואני עושים דרכנו לירושלים לסבב פרידה מקוצר מהעובדים שם. בשעה 17:00 הרעב מתחיל לתת אותותיו ומרחוב הלל אנו צועדים לעבר רחוב בן סירא, שם נמצאת סאיורי'ס קטאנה. קטנה ואינטימית היא סאיורי, ומקבלת אותנו לחיקה עם מוסיקת רקע נעימה ועם חיוך ירושלמי של נעמי המלצרית. מתיישבים בשולחן צידי, למרות שאופציית הישיבה על הבר נראית גם היא מפתה במיוחד. נעמי מביאה תפריטים עבי כרס והחגיגה מתחילה.
למנות ראשונות לקחנו סלט סלמון ווקאמה (22 שקל) ורול ארבע העונות (36 שקל). הסלט הורכב מאטריות שעועית דקיקות ושקופות ושפע נתחי סלמון נא, ברוטב שומשום עדין והיה מעולה, לא פחות. מנת חובה, לדעתנו. הרול, שהתגלה כאינסייד אאוט יפה מראה, לא איכזב גם בטעמו. כיכבו בו סלמון סקין, סלמון נא, אבוקדו, מלפפון ורוטב טריאקי, כשאת הכל חובק סלמון אפוי מבחוץ. טעים.
בין הראשונות לעיקריות הספקנו ללמוד שסאיורי היה שמה של גיבורת הספר 'זכרונותיה של גיישה' וקטאנה ביפנית היא חרב סמוראים. אל תחפשו את הקשר, זה פשוט נשמע טוב ביחד. מבחינתי ההחלטה לתת שם שפשוט נשמע טוב, בלי להתחכם יותר מדי, היא מבורכת. כך נשאר זמן רב יותר להשקיע מחשבה בתפריט רחב ומגוון. אין ספק כי התפריט בסאיורי'ס מקיף, וכך מצאנו עצמנו מתלבטים בין עשרות סושי מסוגים שונים בנוסף למגוון מנות עיקריות, שחוץ משם יפני אין בינן לבין סושי שום מכנה משותף.
עופר לקח את רול הבית המיוחד (42 שקל) הכולל סלמון, טונה, שרימפס טמפורה, מלפפון, אבוקדו ועוד קצת טמפורה בחוץ, בשביל הפריכות. הרול, שהתגלה כלא פחות ממפלצתי, הצליח להכשיל אפילו טורף- על כמוני בניסיון להכניס חתיכה שלמה לפה. ענק בגודל, ענק בטעם. נדמה לי שזו הייתה הפעם הראשונה בה הצלחתי להרגיש בסושי את טעם הדג כדומיננטי יותר מהאצה או מהאורז. אני לקחתי מנת אובה יקיטורי (40 שקל) שזה בעברית שיפודי כבד אווז בטריאקי ואורז וגיוזה בקר (25 שקל) - 4 כיסוני דים סאם מאודים. עופר, שהחליט לא לשתף איתי פעולה בגזרת הצ'ויה או הסאקה, גרם לכך ששנינו נסתפק בקולה ומים. שיפודי כבד האווז נעשו תוך הקפדה על מידת עשייה כזו שהשאירה אותם עסיסיים אך עשויים והאורז שלצידם היה אף הוא טעים ביותר. הגיוזה הייתה קלילה, כנדרש מגיוזה.
את החוויה האסיאתית-ירושלמית קינחנו בקנקן תה יסמין (20 שקל) ופאי פירות יער חם (26 שקל). משמח לדעת שגם לירושלמים יש אופציה קולינרית ראויה שתאפשר להם לחרוג ממסגרת הכשרות השמרנית. סאיורי'ס קטאנה היא בהחלט אופציה שכזו. עוד טיפה ליטוש עיצובי של המקום והתמקצעות של העובדים החביבים, תהפוך את סאיורי'ס למקום שיהיה כדאי להגיע בשבילו אפילו מתל אביב. אם האוכל הטעים של סאיורי'ס מלמד אותנו על הכיוון הכללי אליו היא צועדת עם החרב שלה, הרי שהיום הזה לגמרי לא רחוק.
