בית המשפט המחוזי בחיפה אישר (יום ה', 26.6.08) את העונש שגזרה שופטת בית משפט השלום בעכו רונית בש על חאלד סואעד - 8 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשים על תנאי, לאחר שהרשיע אותו בתקיפה קשה של אשתו ובאיומים עליה לבל תתלונן על כך. השופטים רון שפירא, עודד גרשון וצילה קינן דחו את ערעורו של סואעד על חומרת העונש.
סואעד הורשע על-פי הודאתו כי ב-5.5.06 היכה את אשתו בראשה, בידיו ובנעליו, הפיל אותה לרצפה, גרר אותה לשירותים, אחז בה בחוזקה והכניס את ראשה לאסלה, ולאחר מכן איים כי ישרוף אותה ואת ילדיהם.
לאחר שנודע לסואעד כי המתלוננת הגישה כעבור כשבוע תלונה נגדו, איים עליה כי אם לא תבטל את תלונתה ישרוף אותה ואת הבית.
בערעורו לבית המשפט המחוזי על חומרת עונשו טען הבעל כי העונש שנגזר עליו חורג מרמת הענישה המקובלת, לא הביא בחשבון את הודאתו המלאה ואת חרטתו והתעלם מנסיבותיו האישיות ומפעולתו לאחר האירוע לשיקום משפחתו.
עורכת דינו טענה בעת הגשת הערעור כי הוא אדם נורמטיווי, עברו נקי והוא מפרנס את אשתו וילדיו הצעירים. מאז האירוע האחרון סלחה לו אשתו, נעשתה סולחה בתיווך המשפחות ונכבדים, והם שבו להתגורר יחד, מאז לא עבר עבירות נוספות, וכל מאמציו נתונים לשיקומה של משפחתו. אשתו אינה חוששת ממנו עוד, ומאז הם מקיימים זוגיות טובה ומאושרת. לטענת עורכת הדין, לא קיבלו עובדות אלה משקל ראוי בתסקיר שירות מבחן ובגזר הדין. לדבריה, השמתו היום מאחורי סורג ובריח תפגע במשפחתו, שהוא מפרנסה היחיד, תגדע את תהליך השיקום המשפחתי ותסב נזק קשה לאשתו וילדיו.
אבל לאחר הגשת הערעור הודיעה עורכת הדין כי חל שינוי במצב המשפחתי. עקב מריבה שפרצה בין בני הזוג, גירש סואעד את אשתו והשניים הגיעו להסכמה על תשלום מזונות לילדיהם. עורכת הדין טענה כי דווקא עם פרידת בני הזוג אין עוד מקום לחשוש לאלימות חוזרת כלפי האשה,, וכי כליאתו של סואעד תמנע ממנו לעמוד בהתחייבותו לשאת במזונות ילדיו הקטינים.
רואה באשתו חפץ הנתון לשליטתו אבל השופטת קינן קיבלה בפסק הדין שדחה את הערעור את עמדת הפרקליטות כי "מדובר באדם שלא הפנים את חומרת מעשיו. הוא רואה באשתו חפץ הנתון לשליטתו שהוא יכול לעשות בו כחפצו. הודאתו ו'חרטתו' אינם נובעים מהכרה בסבלה של אשתו אלא מחשש מענישה. הוא הפעיל על אשתו לחץ ישיר באמצעות איומיו ולחץ עקיף, באמצעות אחרים, כדי שתחזור בה מתלונתה. בכך העביר לה מסר בוטה כי גם בעתיד אל לה להתלונן עליו שכן ממילא איש לא יסייע לה. על נסיבות פרידתם של בני הזוג, כתבה השופטת כי אף אם הייתה הפרידה מרצונה של האשה, אין בכך כדי להפיג את הסכנה הנשקפת מסואעד. ראשית,לשניים ילדים משותפים, קטינים, שלפחות בענייניהם יתחייב קשר מתמיד בין השניים, ושנית, מכיוון שאין הוא מגלה תובנה לבעייתיות שבדפוסי התנהגותו, קיים חשש שיחזור על דפוסים אלה כלפי בנות זוג עתידיות.
השופטת הדגישה כי הימנעות מענישה משמעותית יהיה בה משום הכשר להתנהגותו הנלוזה של סואעד מצד אחד, ותעביר מסר לקורבן כי מה שהיה הוא שיהיה, וכי אף הגשת תלונה לא יהיה בה כדי להרתיעו מפני פגיעה חוזרת בה. ענישה מקלה יש בה גם כדי להעביר מסר מסוכן לסביבתו של סואעד שלפיו אירועי אלימות במשפחה ניתנים לטיפול "בתוך המשפחה", ראויים למחילה ובסופו של יום יטופלו בסלחנות.
