בימים אלו מונח על שולחנות חברי הכנסת דוח סנאט של "מאקרו - המרכז לכלכלה מדינית", בשיתוף עם קרן פרידריך אברט. בסנאט, שנכתב ע"י עו"ד דן אסן, ומשווה בין החוק הקיים משנת 1954 לחוק המוצע בנושא מניעת הסתננות, נטען כי בעוד הנמקת החוק היא ביטחונית, כלומר החוק נועד למנוע את הסתננותם של בני אדם המסכנים את בטחון המדינה, הרי שמטרתו האמיתית - מניעת הגירה כלכלית - אינה ביטחונית כלל.
השוואת החוק המוצע לחוק הקיים מ-1954 מעלה מספר נקודות מעניינות. ראשית, כמסתנן "ישן" הוגדר רק אזרח מדינת אויב, בעוד שהמסתנן ה"חדש" הוא כל אדם שנכנס ללא רשות, שלא דרך תחנת גבול.
בנוסף, כמות מדינות האויב גדלה מ-7 מדינות לפי חוק 1954, ל-10 מדינות, לפי החוק החדש.ובעוד שהחוק הישן הפנה, בעניין שחרור בערובה, אל הנהלים הרגילים של סדר הדין הפלילי, החוק החדש קובע, ששחרור בערובה ייעשה רק במקרים חריגים (כלומר, אם המעצר יגרום לנזק בריאותי או מטעם הומניטארי כלשהו).
זאת ועוד, בעוד שברוב המדינות המתוקנות המקלט המדיני מוסדר בחקיקה ראשית, ולעתים בחוקי יסוד, הרי שבישראל לא קיימת כל חקיקה המטפלת בנושא זה ישירות. עם זאת, ישראל מחויבת להוראה מרכזית המצויה באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. הוראת האמנה קובעת, כי אדם לא יגורש למקום שבו חייו או חירותו יועמדו בסכנה על-רקע גזעו, דתו, לאומיותו, השתייכותו לקבוצה חברתית או השקפתו הפוליטית. מבחינה מעשית, החוק המוצע עומד בסתירה מוחלטת לעיקרון זה, במיוחד בנושא ה"החזרה החמה", המתירה בידי קצין צה"ל בדרגת סא"ל את ההחלטה, בתוך 72 שעות, כי חייו של הפליט אינם בסכנה באם יגורש.
ההנחה הבסיסית העומדת ביסודו של החוק היא כי "מי שמסתנן מעבר לגבולות המדינה עושה זאת במטרה להזיק", אך הנחה זו אינה מתיישבת עם המציאות. מציעי החוק כותבים בעצמם בדברי ההסבר, כי "לגבי מרבית המסתננים בשנים האחרונות נמצא שלא היה רקע ביטחוני להסתננותם" וכן "חלק גדול מהמסתננים מגיעים לישראל כדי למצוא עבודה או לשפר את תנאי חייהם". גם להבנתם של מציעי החוק, הרוב המכריע של בני האדם שהחוק מתייחס אליהם כלל אינו מסכן את בטחון המדינה.
לסיכום, נכתב בסנאט, אם ישראל רוצה למנוע הגירה כלכלית מן הראוי היה שתשתמש בכלים הקיימים של חוק הכניסה לישראל, שנועדו בדיוק למטרה הזאת. כמו כן, לא ראוי ליזום חקיקה חדשה בנושא מהגרים, כל עוד נושא המקלט המדיני אינו מוסדר בחקיקה עצמאית.
סנאט הנו פרויקט אל-מפלגתי ייחודי, במסגרתו מפורסמים ניירות מידע שבועיים בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי בתחומים כלכליים, חברתיים ומדיניים. הסנאט הנו פרויקט משותף של "מאקרו-המרכז לכלכלה מדינית" וקרן פרידריך אברט. חברי צוות ההיגוי שלו הנם עוזי ברעם (יו"ר), ח"כ גלעד ארדן, הרמן בונץ, ח"כ יוסי ביילין, ח"כ עמירה דותן, ח"כ נדיה חילו, ח"כ שי חרמש, ח"כ אורית נוקד ואפרים סנה.
