איבוד שמיעה פתאומי עלול להיות סימן אזהרה לעלייה בסיכון לשבץ. כך קובע מחקר חדש מטייוואן.
אנשים שאושפזו בעקבות איבוד שמיעה פתאומי היו בסיכון גבוה יותר לסבול משבץ בחמש השנים שלאחר מכן, בהשוואה לאנשים בריאים שאושפזו בעקבות דלקת בתוספתן.
הממצאים, שפורסמו בעיתון "Stroke", לא גילו מדוע בעיית שמיעה עשויה להיות קשורה לשבץ.
מומחים שהגיבו לממצאים אמרו כי למרות שהם יוצאי דופן ישנן עשרות סיבות, כולל מספר מחלות, כמו חזרת, חצבת ודלקת קרום המוח, לכך שאדם יסבול מאיבוד שמיעה פתאומי.
על-פי המחקר, שבדק 1,423 חולים שאושפזו בבית החולים לאחר שאיבדו את שמיעתם, האירוע עלול להיות סימן לכך שלחולה יש סיכוי גבוה הרבה יותר לשבץ גם מספר שנים לאחר מכן.
החולים שאיבדו את שמיעתם הושוו ל-5,692 חולים שאושפזו בבית החולים לצורך ניתוח הסרת התוספתן, ונבחרו משום שבקרב החולים המאושפזים, הם ייצגו את האוכלוסיה הבריאה בצורה הטובה ביותר.
החוקרים גילו כי לאחר איבוד השמיעה הפתאומי, החולים היו בסיכוי גבוה פי 1.5 לסבול משבץ בחמש השנים שלאחר האירוע.
עורכי המחקר הדגישו כי מדובר בממצאים מוקדמים, והעדר מידע לגבי גורמי סיכון אחרים אצל החולים עשוי היה להטות את התוצאות.
לדברי החוקרים, עד כה לא נעשה מחקר שבחן את שכיחות הסיכון למחלות של המוח וכלי הדם המוחיים בעקבות איבוד שמיעה פתאומי.
בדיקות נוירולוגיות החוקרים קוראים למחקרים נוספים שיאשרו את הממצאים, אך מדגישים גם כי רופאים צריכים לשקול בדיקות נוירולוגיות מעמיקות יותר, וכן ביקורות עוקבות לכל מי שאושפז בעקבות סוג של איבוד שמיעה.
מומחים מאמינים כי למרות הקשר המעניין הרי שיכול להיות כי מחקרים עתידיים יגלו כי אין קשר בין שני המצבים.
למרות שהשבץ עצמו עלול לגרום לאיבוד שמיעה, מדובר במצב נדיר למדי. החוקרים מאמינים כי כדאי לחקור חולים שאיבדו את שמעיתם בעקבות בעיות של אספקת דם לאוזן הפנימית, כדי לראות אם בעיות דומות עלולות לקרות.