משרד המשפטים חויב לפצות אזרח שמכוניתו נמכרה במכרז של ההוצאה לפועל למרות שהשיג צו עיכוב הליכים. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נועה גרוסמן, הורתה (יום א', 29.6.08) למשרד לשלם לבעל הרכב, מרדכי נכטיילר, 12,000 שקל, הפער בין ערך הרכב על-פי המחירון, לבין הסכום שהתקבל ממכירתו במכרז. כמו-כן יפוצה ב-500 שקל על נזקי הקטנוע שלו, שנתפס במסגרת ההליכים. כמו-כן חויבה משרד המשפטים לשלם לנכטיילר 4,400 שקל הוצאות משפט והחזר אגרה.
בפסק הדין קבעה השופטת כי יש להשית אחריות על המדינה משום שלא עידכנה כיאות צו שניתן לעיכוב ההליכים ברישומי מחשב ההוצל"פ.
לעומת זאת דחתה השופטת את תביעתו של נכטיילר לפיצוי על עוגמת נפש ועל נזקים אחרים, לאחר שקבעה כי האשם התורם שלו מסתכם ב-100%, בשל העובדה שלא טרח לעדכן את כתובתו במשרד הפנים.
נגד נכטיילר הוגשה תביעה להוצאה לפועל בגלל שטר חוב. עורך דינו של הזוכה שלח לו אזהרה כנדרש ולאחר מכן פעל לעיקול ותפיסת מיטלטלין. ניתנו צווים, ובמסגרתם נתפסו שני כלי רכב, "הונדה אקורד" מודל 1998, וקטנוע "סאן יאנג".
האזהרה נמסרה לידי אשתו של נכטיילר, בכתובת המגורים שהייתה רשומה בשטר החוב. רק בדיעבד התברר כי נכטיילר לא התגורר שם, עקב צו הרחקה שהוצא נגדו בגלל אלימותו כלפי אשתו. נכטיילר לא טרח לעדכן את רישומי משרד הפנים ורשות הדואר על כתובתו העדכנית. דבר קיומם של הליכי ההוצל"פ נודעו לו רק כאשר נתפסו כלי הרכב. נכטיילר מיהר להגיש לבית משפט השלום התנגדות לביצוע השטר.
בבקשה נפרדת עתר לבית המשפט השלום ביום 14.12.06, לעכב את ההליכים בתיק ההוצל"פ, כדי שכלי הרכב שנתפסו - לא יימכרו. רשמת בית המשפט החליטה ביום 19.12.06 לעכב את ההליכים נגד הפקדת ערובה בסך של 10,000 שקל. ביום 24.12.06 הפקיד נכטיילר ערבות בנקאית בסכום של 10,000 שקל. ראש ההוצל"פ הורתה ב-27.12.06, לעכב את מימוש כלי הרכב תוך השארת העיקול שלהם על כנו.
נכטיילר הגיש מייד בקשה להחזיר את כלי הרכב לידיו, וזאת עוד לפני שנדונה התנגדותו לביצוע השטר. ההתנגדות נדונה רק ב-21.1.07. במסגרת זו, נתן בית המשפט לנכטיילר רשות להתגונן מפני התביעה השטרית, הליכי ההוצל"פ בוטלו ונקבע כי כלי הרכב יוחזרו לידיו, לרבות סכום הערובה.
נכטיילר התייצב בו ביום, 21.1.07, בלשכת ההוצל"פ, כדי לקבל את הרכבים ואת הערובה. אבל להוותו נודע לו שה"הונדה" כבר נמכרה, ונותר רק הקטנוע. בקטנוע היה חלק פלסטי שבור, לא היו לו רשיונות, ונכטיילר נאלץ לשלם דמי אחסנה עבורו.
הזנת הנתונים למחשב הייתה בעייתית נכטיילר הגיש, באמצעות עו"ד ישראל נטר, תביעה נגד משרד המשפטים לפצות אותו על נזקיו בסך כ-100,000 שקל. הוא טען כי ה"הונדה" נמכרה בהפסד של 12,000 שקל לעומת מחיר המחירון, נעלמו ממנה מיטלטלים יקרים בסך 2,000 שקל, והנזק לקטנוע הסתכם ב-490 שקל. עוד ביקש לפצותו על עוגמת הנפש, ולשלם לו הוצאות הערבות הבנקאית והוצאות משפט.
המדינה טענה, בין היתר, כי בהחלטת הרשמת לעיכוב ההליכים נגד הפקדת ערובה, שניתנה ביום 19.12.06, נקבע כי על נכטיילר לדאוג תוך שלושה ימים למסירת העתק ההחלטה לצד שכנגד וללשכת ההוצל"פ. האחריות למסירת הצו לעיכוב ההליכים הוטלה אפוא על התובע, והוא לא עשה כן.
המדינה הדגישה כי איש מעובדי לשכת ההוצל"פ לא ידע, ואף לא היה עליו לדעת, על אודות החלטת הרשמת.
השופטת גרוסמן דחתה את טענות המדינה כי נכטיילר אחראי לנזקיו. השופטת קבעה כי אין לומר שנכטיילר התרשל בגלל המתנה של חמישה ימים קודם שהפקיד את הערובה והפעיל את עיכוב ההליכים. "לוח הזמנים, בהתחשב בימי שישי-שבת, מעלה כי התובע פעל בסבירות הראויה בהפקדת הערובה", כתבה.
השופטת גם דחתה את הטענה כי נכטיילר לא עמד במילוי החלטת הרשמת לעניין מסירת ההודעה לתיק ההוצל"פ, תוך 3 ימים. השופטת ציינה כי נכטיילר הודיע ללשכת ההוצל"פ על עיכוב ההליכים באמצעות בקשתו לעיכוב ההליכים מיום 27.12.06.
"ברי, כי אילו היה נכטיילר נחפז עוד ביום 24.12.06 אל דלפקי לשכת ההוצל"פ ומודיע להם בו ברגע על עיכוב ההליכים, היה מפליא עשות. ברם, הוא יצא ידי חובתו, ועמד בהחלטת הרשמת, במסירת ההודעה ביום 27.12.06", כתבה.
אשר לאחריות המדינה, כתבה השופטת כי נקודת המפנה הייתה ב-27.12.06, לאחר שהרשמת הורתה על עיכוב הליכי המכירה. אומנם החלטה זו הייתה בלא רבב, אך אופן הזנתה לרישומי מחשב ההוצל"פ הייתה בעייתית. הרישום נעשה כאילו אין בתיק עיכוב הליכים, וזאת משום שהרשמת הורתה להשאיר את הרכבים שנתפסו במחסני הערובה. מסיבה זו, המשיכו הליכי המכר להתקדם.
עוד מתברר שפקיד ההוצל"פ פנה ביום 27.12.06 אל ראש ההוצל"פ וביקש הוראות. הוא ציין בבקשתו כי מכר הקטנוע אכן עוכב על-פי ההחלטה, אך ההונדה כבר נמכרה. "נתון זה מעלה, כי הייתה מודעות בלשכת ההוצל"פ לכך שרכב ההונדה נמכר במכרז ביום 26.12.06", כתבה השופטת.
