תמר פררה תבעה את עיריית חולון בבית משפט השלום בתל אביב בגין נזקי גוף ועל-פי פקודת הנזיקין לאחר שמעדה ברחוב ונפצעה. מכתב התביעה עלה שבחודש מאי 2005, כשפסעה לתומה ברחוב דוד אלעזר בחולון נתקלה ב"כיפת" בטון בצבע אפור שהייתה על המדרכה ללא סימן ולא ניתן היה להבחין בה בשעות הצהריים. לדברי התובעת, ה"כיפה" הייתה ליד הכניסה הראשית לביתה ולאחר שנכנסה לבית דרך החנייה ולא הבחינה ב"כיפה" נתקלה בה נפלה ונפצעה.
העיריה הכחישה את התאונה ואת כל הטענות נגדה בכתב התביעה. לדבריה, אם התאונה אירעה הרי זה עקב רשלנותה המלאה של התובעת שלא שמה לב איך היא הולכת. העיריה ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט אליהו קידר, את עיריית חולון לשלם לתובעת 7,200 שקל בתוספת 2,500 שקל שכר טירחת עו"ד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
השופט קבע כי השאלה העומדת במחלוקת היא האם הנתבעת הפרה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. "באשר לחובת זהירות מושגית, הרי שאין ספק כי בניית 'כיפות' בטון באמצע המדרכה ולא רק בסמוך לכביש, יש בה משום הפרת חובת זהירות מושגית. גם באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הרי אין מדובר בסיכון רגיל. מי שמציב 'כיפות' בטון במרכז המדרכה ולא בצידה, צריך לצפות שאנשים ההולכים על המדרכה יתקלו ב'כיפה' כזו". השופט הוסיף שמדובר במכשול שניתן לראותו ועל התובעת היה להיזהר מה'כיפה'.
"לכן אני קובע שלתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 40%". השופט קידר, הוסיף שהתובעת לא הגישה חוות דעת רפואית לעניין הפגיעה וכל שנותר לפסוק לה זה פיצוי בגין כאב וסבל וכי לא הוכחו נזקים נוספים. בגין כאב וסבל נפסק לתובעת 12,000 שקל בניכוי רשלנותה התורמת בשיעור של 40% כאמור.
