שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה בן-עמי, הרשיעה את ישראל-אשר ולס בהריגת תינוקו. התינוק, יצחק, נפטר ביום 10.4.06 והוא בן שלושה חודשים בלבד, וזאת לאחר חבלה חמורה מצד אביו.
פרשת הריגת התינוק עמדה בעין הסערה בעת התרחשות האירועים. משפחתו של התינוק וחוגים חרדיים התגייסו כדי לסכל מיצוי הדין עימו. הם ניהלו בירושלים הפגנות אלימות שגרמו למהומות בעיר.
בכתב האישום שהוגש, הואשם האב בהריגה, בהתעללות בקטין, בתקיפת קטין הגורמת לחבלה חמורה ובתקיפת קטין הגורמת לחבלה של ממש. השופטת בן-עמי זיכתה את הנאשם מחמת הספק מעבירת ההתעללות, והרשיעה אותו בהריגה. השופטת קבעה כי אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירות התקיפה, נוכח עמדת בא-כוח המדינה, וכן משאלו נבלעו בעבירת ההריגה בה הורשע.
התינוק חסר הישע נולד ביום 9.1.06, ואובחן כסובל ממום מסוג טורטיקולוס בשרירי צווארו, דבר שהפריע לנאשם. במהלך התקופה שלאחר לידתו, סבל התינוק מהתנהגות האב כלפיו. בהכרעת הדין נאמר כי הנאשם סטר לתינוק, נשך אותו בפניו וכן צבט את צווארו וחזהו, וזאת מתוך כעס על בכיו של התינוק, שהושאר בחזקתו. כתוצאה ממעשים אלו סבל התינוק משטפי דם בפניו.
באירוע נוסף - ביום 2.4.06 בשעה 22:30 לערך, עת הושאר התינוק עם הנאשם לבדו בבית, בכה והפריע לנאשם לישון, סטר לו הנאשם וטלטל אותו בחוזקה. כתוצאה מהטלטולים נשמט התינוק מידיו של הנאשם וראשו נחבט בקיר. מאז שכב התינוק מחוסר הכרה בבית החולים, עד לפטירתו ביום 10.4.06 כתוצאה מבצקת מוחית, דמם סוב-דורלי ודימומים מרובים ברשתיות עיניו.
הנאשם-האב כפר בכל האישומים שיוחסו לו ובסיבת המוות הנטענת, וביקש כי ייערך משפט זוטא בהתייחס להודעתו מיום 3.4.06 שנגבתה על-ידי החוקר אבי בריקמן, בה הודה לכאורה במיוחס לו. עו"ד אביגדור פלדמן נשכר לייצגו. בהליך האמור הוא טען כי הודאתו במשטרה נגבתה ממנו שלא כדין, "עקב אי-הודעה על זכותו הבסיסית החוקתית בדבר ההיוועצות בעו"ד, ועקב שיטות תחקור פסולות, פיתוי והשאה, לחץ נפשי שלא כדין ותוך כדי פגיעה חמורה בזכויותיו המהותיות והבסיסיות".
השופט בן-עמי דחתה את גירסתו של הנאשם, וזאת לאחר שקיבלה את עמדת התביעה שטענה, בעיקר: הודאות הנאשם נמסרו מרצונו החופשי ולאחר שהובהר לו כי הוא רשאי לשתוק כדי שלא יפליל את עצמו. עוד נטען על-ידה, כי מלבד הודאתו של הנאשם עומד נגדו חומר הראיות הרפואי ובכללו חוות הדעת שניתנו על-ידי מומחים מטעמה בעניינו של התינוק. כל אלה, לשיטתה, עולים בקנה אחד עם מעשיו הנטענים של הנאשם, קרי, טלטולו בחוזקה של התינוק, דבר שעונה לתסמונת התינוק המטולטל Shaken Baby Syndrome) – להלן גם: SBS).
בשלבי החקירה השונים וכן לשאלות צוות מד"א מסר הנאשם, כי הוא "שיחק עם בנו בן ה-3 חודשים ובטעות נפל לו התינוק מהיד וקיבל מכה מהקיר". איש מד"א טען, כי "האב נראה אדיש לחלוטין", ומתנדב אחר אחר, אבי שיף-ליסבקר, ציין כי הנאשם מסר לו: "כי הוא ישן ובטעות הסתובב ונתן לילד מכה בראש".
בית המשפט דחה את גרסתו של הנאשם, בכללותה. נקבע, כי הנאשם היכה את התינוק והפילו מידיו, ואין מדובר בתאונה מקרית.
הרשעתו של הנאשם - ישראל-אשר ולס, הושגה על-ידי התביעה לאחר מאבק קשה שניהלו הוריו של הנאשם, וכן חוגים דתיים, שביקשו לחלצו מכתב אישום. הם טענו כי האב לא הרג את אביו, וכי מדובר בעלילה נגד בחור חרדי.
ההתנגדות למיצוי הדין עימו החלה כבר בשלבי החקירה הראשונים. הנאשם סירב בתחילה להיחקר על-ידי חוקרת-שוטרת, ומשום כך נערכה חקירה חוזרת על-ידי חוקר-שוטר. כעולה מהעדויות, במהלך החקירה הקימו אביו ודודו של הנאשם רעש במסדרון חדרי החקירות, תוך מחאה על חקירתו. נקבע, כי השניים "עמדו שם כאילו משגיחים על החדר ועל מה שנעשה בו". השניים אף סירבו לעזוב את התחנה למרות ההוראות שניתנו להם.
במהלך חקירתו במשטרה אמר הנאשם, כי מאז לידת התינוק הוא כעס על כך שאשתו רחוקה ממנו (תחילה הלכה מספר שבועות לבית הוריה ולאחר מכן יצאה לעבוד) ואז "סתם שהוא [התינוק - ח'ב'] בכה אז הוצאתי את הכעס עליו... אז הרבצתי לו... אתמול הוא גם בכה מאוד חזק והרבצתי לו בגב בפנים ובידיים... מעשר שמתי אותו במיטה והוא התחיל לבכות אז הרבצתי לו בגב אחר כן צבטתי אותו שם אחר-כך בסוף נתתי לו שתי[ים] סטירות". הנאשם אף הודה שגם שבועיים קודם, עת נשאר לבדו עם התינוק, הוציא עליו את כעסו, הרביץ לו בפניו "ונענעתי אותו... והראש עף ככה... הוא בכה ובסוף הוא נרגע או שלא היה לו כוח לבכות ובסוף הוא שתק".
כשנשאל הכיצד הוא מסביר את הפגיעה בתינוק, הוא הסביר כי סטר לתינוק בחוזקה וכי ראשו של התינוק היטלטל כתוצאה מהנענוע ונחבט במיטה. עם זאת הוא הכחיש בתוקף, כי חבט את התינוק בקיר מאחר ש"בכל זאת יש לי גבולות".
לשאלת החוקר בריקמן כיצד בדיוק התנדנד ראשו של התינוק הסביר הנאשם: "תפסתי אותו מתחת לידיים ונענעתי אותו חזק מעל אז הראש שלו עף לכל הצדדים וגם העפתי אותו על המיטה פעם אחת".
עדויות מרשיעות אלה התקבלו על-ידי השופטת, למרות כפירתו של הנאשם מהן, מאוחר יותר.
בהכרעת הדין מגוללת השופטת את השתלשלות העניינים. כאמור, היא מזכה את הנאשם מחמת הספק מאשמת התעללות. "יש מקום לקבוע כי קיים ספק סביר בהתייחס למעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, שעניינם, כאמור, נשיכת התינוק, צביטתו או מתן סטירות, ביחס לשני האירועים נשוא כתב האישום. למעלה מן הדרוש יוסף, כי ספק אם המעשים דלעיל, אף אם היו מוכחים מעבר לספק סביר, היו חורגים מגדר עבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, ועונים להגדרת עבירת ההתעללות כמתואר בהרחבה לעיל". עם זאת, מרשיעה השופטת את הנשם בהריגה, וזאת בשל מעשיו באירוע האחרון שגרם למותו של התינוק. גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.
