שופטת בית משפט השלום בתל אביב, זיוה הדסי-הרמן, הרשיעה בפלילים עורך הדין, יוסף סלוביק בן 37, שהודה בגניבת מאות אלפי שקלים ובזיוף מסמך. השופטת דחתה את בקשת סנגורו, עו"ד בעז אורן, להימנע מההרשעה משום שהוא חולה במחלה קשה, אך הורתה לבדוק אפשרות שהוא ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות.
מגזר הדין עולה כי עו"ד סלוביק התמנה מטעם בית משפט ביום 4.6.03 לשמש מנהל מיוחד בתיק פירוק, בשיתוף עורך דין נוסף. במסגרת פעולות הגבייה שבצע סלוביק נגבו לטובת תיק הפירוק כ-1,100,000 שקל שהופקדו בחשבון הנאמנות שפתח עם עורך הדין הנוסף, ובו היו שניהם מורשי חתימה.
ב-25.3.04 שלח סלוביק הודעה לבנק וביקש להעביר מחשבון הנאמנות 650,000 שקל לחשבונו הפרטי ולחשבון משרדו. במעשה זה שלח את ידו במרמה לכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות לזכות תיק הפירוק. כדי לבצע את ההעברה, זייף את חתימתו של עורך הדין האחר על ההודעה.
סלוביק הסביר את מעשיו הפליליים בלחץ נפשי שהיה נתון בו בגלל איומים של גורמים מהשוק האפור. לדבריו, התכוון להשיב את הכספים לחשבון הנאמנות קודם שיתגלה דבר הגניבה, אך הדבר לא עלה בידו. עוד באוקטובר 2004, כשנה וחצי לפני שנפתחה החקירה נגדו, החזיר את כל הכספים שלקח.
התובעת, עו"ד רוני מודריק, ביקשה מהשופטת לפטור את עורך הדין מהרשעה. לדעתה, השיקולים של כלל הציבור גוברים על שיקולי השיקום האישיים של סלוביק. האיש כרת את הענף שעליו ישב במו ידיו, ואין לו אלא להלין על עצמו. הוא הפר את האמון שנתנו בו הלקוחות ובית המשפט שמינה אותו למנהל מיוחד בתיק פירוק.
אין לאפשר לנאשם להתחמק מעונש
התובעת אישרה כי עורך הדין החזיר את מלוא סכום הגזלה עוד לפני נפתחה חקירת המשטרה, אך ציינה כי הוא נאלץ לעשות זאת לאחר ששותפו לפירוק גילה את דבר המרמה. לפיכך, דרשה להטיל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.
הסנגור הסכים כי מדובר בעבירות חמורות, אך טען כי איש לא ניזוק מהן מאחר שהכספים הוחזרו עם ריבית והצמדה, והוא עצמו ביקש לפטור אותו מתפקידו כנאמן. עוד טען כי הרשעתו של הנאשם בתיק זה תהיה מכת מוות לנאשם, הנאבק זה שנתיים על חייו, לאחר שהפסיד כמעט את כל שהיה לו הן בגלל מעשיו והן בגלל מחלתו. הרשעה בפלילים תאפשר ללשכת עורכי הדין להטיל עליו עונש של הרחקה לצמיתות מהלשכה, ובכך יגדע מטה לחמו ויפגע שיקומו.
בגזר הדין כתבה השופטת הדסי-הרמן כי בקשת הסנגור לפטור את עורך הדין מהרשעה כדי לא לפגוע בעתידו המקצועי היא "בלתי מתקבלת על הדעת בעליל. הנאשם אינו עומד באף אחד מהתנאים המאפשרים סטייה המחייבת הרשעה. ההיפך הוא הנכון: בנסיבות החמורות והקשות של מקרה זה, ההרשעה מתחייבת, שיקולי כלל הציבור גוברים על השיקולים שמטרתם שיקומו של הנאשם, ובית משפט אינו יכול להימנע מהרשעה על-מנת לאפשר לנאשם להתחמק מעונש כזה או אחר אשר יש בכוחה של לשכת עורכי הדין להטיל עליו".