שופט בית משפט השלום בבאר שבע, גד גדעון, חייב (יום ה', 3.7.08) את העיתון ידיעות אחרונות ואת עורכו, רפי גינת, לפצות את שמעון אלמקייס ב-40,000 שקל על פרסום לשון הרע נגדו. העיתון גם חויב לשלם לאלמקייס שכר טירחת עורך דין בסך 5,000 שקל, והוצאות משפט בסך 1,000 שקל.
אלמקייס הגיש את התביעה על כתבה שפורסמה ביום ו', 23.9.05. כותרת הכתבה הייתה: "היום: כתב-אישום ראשון בפרשת האחים פריניאן". הכתבה פורסמה בעמוד 10, בחלק הכותרת של עיתון סוף השבוע. הכתבה כללה את תמונתו של אלמקייס, ובגוף הכתבה נכתב, בין היתר: "כתב-אישום נגד שמעון אלמקייס, שנחשד ברצח פנחס בוחבוט ביחד עם השוטר-רוצח צחי בן-אור - בשליחות האחים פריניאן... אתמול הוגש נגד אלמקייס כתב-אישום נוסף בגין שורה של עבירות, שבאמצעות חשיפתן - על-ידי החדרת מכשירים להאזנת סתר לרכבו - ניסתה המשטרה לשכנעו לשתף פעולה ולהפליל את שולחיו".
הכתבה התייחסה לאדם אחר, שאף הוא קרוי שמעון אלמקייס, אך התמונה הייתה של מגיש התביעה.
אלמקייס טען כי עם פרסום הכתבה קיבל פניות רבות ממכריו ומיודעיו, ובהם מתפללים בבית הכנסת שבו הוא מבקר. הוא נאלץ להבהיר לפונים אליו, כי הכתבה אינה עוסקת בו, אלא באדם אחר. לטענתו, פנתה עורכת הדין שלו, מירי כרמל-ורסנו בטלפון לעיתון, זמן קצר לאחר פרסום הכתבה, ובקשה לאסוף את העיתונים שהופצו וטרם נמכרו. לטענת אלמקייס, עוד ביום פרסום הכתבה, שוחחה עורכת דינו עם מי שהזדהתה כמפיקת החדשות של ידיעות אחרונות, וזו אישרה באוזניה, על-סמך דברי רכז הכתבים של העיתון, כי התמונה פורסמה בטעות, וכי הנתבעת תפרסם תיקון ביום א'.
"מיבי מעיתון ידיעות אחרונות" במוצאי שבת, 24.9.05, התקשר אל אלמקייס, אדם שהזדהה כ"מיבי מעיתון ידיעות אחרונות", ובהמשך התברר כי זהו פרקליט העיתון, עו"ד מיבי מוזר, וביקש לתאם עם עורכת הדין שלו נוסח התנצלות שיפורסם למחרת. עורכת הדין דרשה, כי תפורסם התנצלות נוספת בעיתון סוף השבוע. משום שרבים ממכרי התובע קוראים את עיתון סוף השבוע בלבד. ידיעות אחרונות התנה את היענותו לדרישתה זו באישור כי לאחר פרסום הודעת ההתנצלות הנוספת, יוותר התובע על כל תביעה נגד העיתון. דרישה זו נדחתה, וביום א' 25.9.05, פורסמה התנצלות "בפינה נידחת של עמוד 23", כלשון אלמקייס בתביעתו.
עורכת הדין שלחה עוד מכתב לידיעות אחרונות ודרשה לפרסם התנצלות נוספת. התנצלות זו פורסמה בעיתון סוף השבוע, ב-30.9.05, בעמוד 6 לחלק ה"כותרת". בתביעתו טען אלמקייס כי הודעת ההתנצלות לא עמדה בדרישותיו ובהוראות הדין, שכן היא פורסמה בפינה הימנית של עמוד 6 לכותרת, ומידותיה היו קטנות.
ידיעות אחרונות הכחיש את טענותיו של אלמקייס בעניין נסיבות הפרסום. לטענת העיתון, בכתבה צוין כי המשטרה עצרה את החשוד ברצח, ועל כן ברור שמכריו של אלמקייס שראו אותו "מהלך חופשי", לא היו עשויים לסבור כי הוא החשוד ברצח.
"פעלנו בתום לב" לטענת ידיעות אחרונות, דרישת אלמקייס לאסוף את העיתונים שכבר הופצו, לא הייתה מעשית, ולא היה בה כדי לרפא את הנזקים. עוד נטען כי עורך הדין של ידיעות אחרונות יצר קשר עם עורכת הדין של אלמקייס כבר במוצאי-שבת, כדי לתאם עימה את נוסח ההתנצלות, שפורסמה ביום א'. התנהלות זריזה זו מעידה על תום-ליבו של העיתון.
העיתון הכחיש כי התנה את פרסומי ההתנצלויות, בכך שהתובע יוותר על כל תביעה נגדו. לטענת העיתון, עצם העובדה שפורסמו שתי התנצלויות, בלא התחייבות של אלמקייס, מעידה שלא הייתה כל התניה. עוד נטען כי ההתנצלויות פורסמו בצורה בולטת.
בפסק הדין כתב השופט גדעון, כי פרסום תמונתו של אלמקייס לצד הכתבה היה בגדר פרסום לשון הרע, ודחה את טענת העיתון כי מדובר ב"מעשה של מה בכך".
השופט ציין כי בתצהיר שהוגש לבית המשפט העיד ערן טיפנברון, מנהל מערכת החדשות של ידיעות אחרונות, כי התמונה פורסמה בעיתון לפני שנים רבות והוצאה מארכיון העיתון בשל זהות השם.
כאשר מדובר בתמונה אשר נלקחה מארכיון ידיעות אחרונות, היה על העיתון לבדוק ולוודא כי התמונה שתצורף לכתבה היא אכן תמונת האדם שבו עוסקת הכתבה, כתב השופט. העיתון לא הוכיח כי נקט אמצעים סבירים, או אמצעים כל שהם, לבדוק כי התמונה שפורסמה הינה אכן התמונה הנכונה.
עם זאת, זקף השופט לזכות הנתבעים, את העובדה שהפרסום הפוגע נעשה בשוגג ושפורסמו שתי ההתנצלויות, "אשר על-אף שגודלן ומיקומן לא היו זהים למיקום ולגודל הפרסום הפוגע, הרי שלא נפלו מהם בהרבה".