שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חנה ינון, חייבה (יום ה', 3.7.08) את דוד שרמן, בעל סוכנות הנסיעות "מדינה טורס" שקרסה בשנת 2002, לשלם מכיסו 329,938 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לחברת אל-על, וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 7,500 שקל.
מפסק הדין עולה כי שרמן עזב את הארץ ביום 7.11.02 באופן פתאומי ותוך השארת חובות כבדים. בפברואר 2003 ניתן פסק דין במעמד צד אחד שחייב את הסוכנות בתשלום חובה לחברה. ביום 13.6.04 ניתן פסק דין נגד שרמן, בהיעדרו, ובו חויב לשלם לאל-על את הכסף, אך לאחר מכן נקבע כי לא היה בכך חיוב אישי.
מהראיות שהובאו במשפט ההוא עלה כי שרמן קיבל בנובמבר 2002 כרטיסי טיסה מאל-על בסך 127,506 דולר. הכרטיסים נמכרו, ותמורתם, בניכוי עמלת סוכן, לא שולמה לחברת התעופה.
שרמן העדיף לשלם לבנק במשפטו כעת טען שרמן, באמצעות עו"ד רמי שר-ישראל, כי שלושה ימים לפני שעזב את הארץ שילמה הסוכנות לאל-על 85,000 דולר בעבור רכישת כרטיסים באוקטובר. לעניין התמורה בעבור כרטיסים שנמכרו בנובמבר 2002, טען שרמן כי לא שלשל את הכסף לכיסו אלא העביר אותו לחשבון סוכנות הנסיעות, אשר נקלעה לקשיים כלכליים וקרסה.
השופטת ינון ציינה בפסק דינה כי בכך מודה שרמן כי קיבל כספים מרוכשי כרטיסים כדי למסור אותם לאל-על, אך הוא העדיף להעבירם לבנק שבו התנהלו חשבונות הסוכנות, שלהם ערב אישית.
השאלה שנותרה הייתה דרישת אל-על לחייבו אישית בחובות הסוכנות. על-כך השיבה השופטת בחיוב. "מדובר בתאגיד שהנתבע הינו בעל המניות היחיד בו ומנהלו, ויש לזהות את פועלו של המנהל עם פועלה של הסוכנות", כתבה. היא הדגישה כי מדובר ב"חברת מעטים", שבתי המשפט נוטים בעניינם "להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את האורגן המנהל בחובות החברה באופן אישי".
השופטת קיבלה את טענת פרקליטת אל-על, עו"ד רינה בבר, כי שרמן גם פעל שלא בתום לב כלפי אל-על וביצע עוולת גזל על-פי פקודת הנזיקין. "הנתבע השתמש בכספים אלה לצרכיו, שלא כדין, תוך מעילה באמון התובעת, שעה שהחזיקם בנאמנות כלפיה", סיכמה השופטת ינון.