הפיכת חצר. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה (יום ד', 2.7.08) בקשת עמותת מוסדות חסידות צאנז בירושלים לתת תוקף פסק דין לבוררות האוסרת על הרב דב וייס, גיסו של האדמו"ר מצאנז הרב יקותיאל הלברשטאם ז"ל, לנהוג מנהגי אדמו"רות ובעלות בנכסי העמותה.
מדובר בסכסוך הכרוך בין היתר במאבק ירושה על נכסיו של האדמו"ר הלברשטאם ז"ל בהם בנין ברח' דברי חיים 4 בירושלים, שבו מתגוררת אחות האדמו"ר, הרבנית חיה מנדל וייס עם בעלה הרב דב וייס.
באי-כוח המבקשת, העמותה, עוה"ד יעקב אמסטר ועידן ליטבק הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למתן תוקף פסק דין לפסק בוררות משנת 2004 הקובע ביןהיתר כי הרב וייס רשאי להתגורר בדירה בבנין, אך אינו רשאי לנהוג "באדמו"רות". בפסק הבוררות נכתב כי "אין זכות להרב שליט"א [הרב וייס, ר.א.] המשמש ברבנות בקריית צאנז בירושלים לנהוג באדמו"רות, כלומר, סדר של קבלת פתקאות [קוויטלאך, ר.א.] חלוקת שיריים, עריכת שולחן וקידוש בלילי שבת ויום טוב בבית המדרש וכיוצא הנהגות מובהקות של אדמו"רות. כן אינו רשאי להשתמש בכינוי אדמו"ר, או להרשות לאחרים לכנותו בתואר אדמו"ר".
בפסק הבוררות שעליו חתומים רב העיר בני ברק הרב משה יהודה ליב לנדא, הרב הראשי ואב בית דין הרבני בטבריה הרב אברהם דב אוירבך וראש בית הדין הרבני של מנצ'סטר באנגליה, נקבע עוד כי "הבנין הישן ברח' דבריחיים 4 ירושלים הוא בבעלות הקדש לציבור, ככל ההקדשות של צאנז בארה"ק, שהם בנשיאות האדמו"ר שליט"א ובניהול ועד, תחת מרותו...זכות הדיור בדירה בקומה העליונה של הרב שליט"א...בית המדרש 'באר מים חיים' שהוא בקומת הקרקע הוא בחזקת הרב והגבאים מתמנים על ידו". בפסק נקבע כי בורר בשאלות פרשנות לפסק הבוררות הוא הרב לנדא.
בבקשה טענה העמותה כי הרב וייס מתכחש לכאורה לפסק הבוררות וכי הרב ורעייתו ממשיכים לכאורה לנהוג "מנהג בעלים בנכס על כל הכרוך והמשתמע מכך - ללא זכות שבדין ובניגוד לפסק הבורר".
בהקשר לכך, נטען עוד כי ברקע הפרשה עומד ניהול כושל של העמותה והועד הקודם, עליו נמנו גם הרב וייס. הוועד הקודם פוזר באספה כללית שנערכה במשרדי רשם העמותות דאז עו"ד עמירם בוגט. באותה אספה נקבעו חברי ועד חדשים המנהלים את העמותה: שמואל רייך, יעקב מאיר ארנפלד, יעקב משה שפיצר ופרץ רוטנברג "שהם המייצגים את רוב חברי העמותה ואת רוח מייסדה האדמו"ר מצאנז זצ"ל ומרן האדמו"ר מצאנז שליט"א".
מהלך נוסף לטענתם לאלץ את הרב וייס למלא את פסק הבוררות נעשה באמצעות פנייה אל הבורר בפסק הבוררות, הרב לנדא וזה ביקש מהרב וייס "לא לזלזל בפסק הבורר ולא להתעלם ממנו".
לטענת העמותה הרב וייס ורעייתו "אינם מעוניינים לשוב לדרך המלך ולנהוג בהתאם לקבוע בפסק הבורר. ולפיכך העמותה נאלצת לנקוט הליכים משפטיים...כך שבני הזוג וייס לא יוכלו לבצע מחטפים ושינוים בכל הנוגע לשימוש וניהול נכסי העמותה ללא אישור מראש ובכתב מטעם ועד העמותה הנבחר".
טרם הוגש כתב הגנה.
