חוסר איזון של כימיקל מרכזי במוח עשוי להיות האחראי למוות בעריסה. כך דיווחו חוקרים שכינו את הממצאים "תגלית מקרית".
החוקרים יצרו עכברים, שמתו מוות פתאומי הדומה למוות כתוצאה מתסמונת מוות בעריסה בבני אדם, וגילו כי המפתח לכך עשוי להיות חוסר איזון במערכת המווסתת את רמות הכימיקל סרוטונין.
הם מקווים כי הניסוי יוכל לעזור לרופאים לזהות תינוקות בסיכון גבוה לתסמונת מוות בעריסה (SIDS).
במבט ראשון העכברים היו נורמלים, כתבו החוקרים. אך אז החלו לסבול מירידה לא סדירה ולא צפויה בקצב הלב ובטמפרטורת הגוף. יותר ממחצית מהעכברים מתו לבסוף כתוצאה מאירועים אלו במהלך התקופה הקצרה של חייהם המוקדמים. בשלב זה, שיערו החוקרים כי ייתכן והדבר נובע מ-SIDS.
SIDS הוא הגורם המוביל למוות בתינוקות מתחת לגיל שנה בעולם המתפתח, אך למרות זאת, הגורם לתסמונת עדיין לא ברור. תינוקות הנראים בריאים לכאורה עלולים למות בתוך פחות משעה.
עישון בסביבת התינוק ובמהלך ההריון כפי הנראה קשור למוות בעריסה, והמלצות של ארגוני בריאות שעודדו להשכיב תינוקות לישון על גבם במקום על הבטן הורידו באופן דרמטי את שיעור מקרי המוות בעריסה במספר מדינות.
אזהרות להורים שלא לחמם יתר על המידה את חדר התינוקות ולהקפיד לא להשאיר מצעים כמו שמיכות וכריות במיטת התינוק מחשש לחנק, גם הם הורידו את שיעור המקרים, אך SIDS עדיין גורם למוות של תינוק אחד מכל 2,000 בכל העולם.
בסופו של דבר, התקווה היא לספק רעיונות חדשים לרופאים לגבי דרך אבחון של תינוקות בסיכון ל-SIDS, כתבו החוקרים.
בחודש מאי, מדענים בריטים דיווחו, כי זיהו שני חיידקים שכיחים שעלולים לגרום למוות בעריסה [ראו ידיעה משמאל], גם כשלא נראה אצל התינוקות כל סימן לנזק לרקמות.
עורכי המחקר הנוכחי, בדקו את הקשר בין כימיקל שבמוח לחרדה ולאגרסיביות, לפני שהבינו כי התוצאות קשורות גם למוות בעריסה.
עכברים שהונדסו גנטית והמערכת העצמית שלהם לוויסות הסרוטונין "כובתה", לא מתו, עובדה שהצביעה על-כך שמערכת לקוייה גרועה יותר מחוסר תפקוד של המערכת.
החוקרים הראו, כי ניתן לגרום לשינויים במערכת הסרוטונין ואלו עלולים לגרום למוות.
תאי העצב סרוטונין בגזע המוח - החלק של המוח השולט בנשימה ובתפקודים תת הכרתיים אחרים - לא פעלו בצורה תקינה בעכברים שהונדסו גנטית. החוקרים גילו, כי עכברים אלו מתו באופן פתאומי לאחר שלא הצליחו להפעיל תפקודים בסיסיים במוח, כולל ויסות טמפרטורת הגוף וקצב הלב.
למרות שהחוקרים אינם משוכנעים כי המנגנון המולקולרי זהה לזה שבבני אדם, הם מאמינים כי הממצאים יוכלו לעזור בעתיד בזיהוי תינוקות בסיכון גבוה.
