כבר שנים שאני מנסה להזכר ברגע הקסום ההוא, בפעם הראשונה שהטבעתי כף משתוקקת במרק הקוסקוס של אמא והבנתי את גודל האירוע ואת הזכות שנפלה בחלקי להיות מהאושפיזין הקבועים, כפויי הטובה הלא מנומסים שמתפרצים הביתה בסוף יום לימודים לתוך בליל של ריחות משכרים של דגים מבושלים, כמון, שום, כוסברה ועוד רבים וטובים. מסתבר שמטען הריחות והטעמים הזה מסתובב איתי מאז (מקבל חיזוקים על בסיס דו שבועי בדמות משלוח מנות מאמא) ומונע ממני באופן כמעט קבוע את הכניסה לכל מסעדה שמגישה מאכלים דומים, בתואנה שלא יתכן וזה טוב כמו מה שיש לי בבית.
מצוייד בשריטה הנ"ל הזדמנתי לתחילתו של רחוב לילנבלום, למסעדה הטריפולטאית/מרוקאית "קסרול". למרות הקירבה לשלל הברים הפזורים באזור, שורר במקום שקט נעים, ספוג באוירת השכונה השכנה, נווה צדק.
גם עם כניסתי למסעדה, התחושה הראשונה שעלתה בי היא של חמימות וביתיות. לא ברור לי אם זה נבע מהבר הקטן והאינטימי, מרצפת העץ או ממבנה הקשתות המרשים המחולק לשני מפלסים, אבל זה עובד. חששתי פן המתנה ממושכת תעלה בי את הספקות הישנים והזדרזנו להזמין. בתחילה נחתו על השולחן מרדומה (סלט עגבניות מבושל) וצ'ירשי (סלט דלעת פיקנטי) שהוגשו עם חצי כיכר של לחם שחור כפתיח של הבית. אליהם הצטרפה רשימת מזטים שכללה, בין השאר, גרגירי חומוס עם עלי מנגולד, שמן זית ולימון (9 שקל), מוס חצילים קלויים מצוין (9 שקל) וחצילים מטוגנים עם שום, כוסברה ונגיעת עגבניות (9 שקל). למתלבטים יש אפשרות להזמין מגש של שבעה מזטים (40 שקל). כוס פסטיס לי (12 שקל) ושליש גולדסטאר מהחבית (14 שקל) לשכני לארוחה, ואנחנו מוכנים להמשך פעילות. מכאן והלאה החל מצעד בלתי פוסק של מנות: מפרום, פרוסות תפוחי אדמה רכות ממולאות בבשר טחון ומבושלות ברוטב אדום (18 שקל), קוקלה - קציצת סולת עם שומן כבש, שום ותבלינים ברוטב מנגולד (22 שקל), שחשפה עקבות קינמון מפתיעים ושברה סופית אמונה עתיקת יומין - הרשימה אותי לא פחות מהקוקלה שאני מכיר מהבית (סליחה, אמא). בין לבין כרסמנו ירקות טריים מהסלט הטריפולטאי שכלל כרוב לבן, מלפפון, עגבניה, פלפל חריף ובצל סגול, חתוכים גס בתיבול עדין של שמן זית ומיץ לימון (22/28 שקל). הסבב השני נפתח עם עוד כוס פסטיס ועם קובה במרק של סלק אדום (32/36 שקל) וקובה במרק של מיץ לימון, נענע ושום (32/36 ₪). האמת, אני כל כך אוהב קובה שקשה לי להתאכזב, אבל גם במקרה הזה הטעמים והמרקם היו טובים מאוד. כאן נכנס לתמונה הטבחה, תבשיל שעובר בישול ארוך ומתחבר בדרך כלל לקוסקוס. הטבחה בלכמון - תבשיל שעועית, בשר ותפוחי אדמה ברוטב אדמדם (39 שקל) ולאחריו הטבחה בלסלק - תבשיל של מנגולד, בשר, שעועית לבנה ותפוחי אדמה (39 שקל), שצבעו ירוק כהה והמהדרין אף יגידו שזמן הבישול הנכון יעניק לו גוון שחור, היו שניהם מעולים. בשלב הזה הרגשנו שהדבר היחיד שאנחנו מסוגלים להמשיך ולדחוס, הוא הסלט (וגם זה רק בשביל העיכול), אבל אז הגיע החריימה, תבשיל דגים (בורי במקרה הזה, בחירה לא שכיחה) ברוטב אדום פיקנטי (42 שקל), והראה לנו שבכל זאת נשאר עוד קצת מקום רק לדג ולשאריות הלחם השחור שטבלנו ברוטב החרפרף. את כל הטוב הזה ניתן גם לקבל בארוחת טעימות מגוונת של מנה ראשונה ועיקרית, שכוללת גם כוס של יין הבית או בירה ב-80 שקל.
למרות שהיינו נעולים על תה עם נענע, שחררנו עוד מעצור והלכנו על המלצת הבית, חליטת צמחים טריפוליטאית - ציפורן, קינמון, ורדים וג'ינג'ר (6 שקל לסועד) שהוגשה בפינג'אן עם שתי כוסות זכוכית צרות ויפות ומיקס קינוחים (20 שקל) שכלל טעימות של סאפרה - עוגת סולת מתקתקה עם שקדים, קרעה - עוגת דלעת עם צימוקים ואגוזים ובקלאווה במילוי אגוזים, שקדים וקינמון. אם אתם בסביבה ולא בעניין של ארוחה, גם הקינוחים והתה לבדם הם סיבה טובה לעצור במקום.
יש דמיון רב בין האוכל הטוניסאי לטריפוליטאי, לפעמים עד כדי ניואנסים דקים בשמות המאכלים. כך או כך, אני בספק אם אצליח לשכנע את אמא להגיע ולטעום ממה שיש לקסרול להציע. מה שבטוח, האווירה הרגועה והחמימה והאוכל הביתי הטעים, אותי כבר שכנעו.
