אילת הרותחת מאחוריי. לא חשבתי שמתישהו בחיי אתגעגע למזג האויר של תל אביב בתחילת יולי. אחרי ששמע את החוויות הקולינריות שלי מהעיר הדרומית, הגיע תורו של אחי גיל, להצטרף אליי לארוחת שחיתות לילית כמיטב המסורת הבריאה שאני מפתח. קבענו שניפגש ב-19:00 בהרצליה פיתוח. בדרך כלל כשאני קובע עם מישהו להיפגש בפיתוח, זה מסתיים כעבור שעתיים כשאנחנו מדדים לאוטו עם בטן מלאה בבשר של "קולומבוס". נראה שהפעם עתידנו לא עומד להיות שונה.
בקולומבוס מקבל את פנינו החיוך התמידי של מאיר, האיש והאגדה. מאיר רב המלצרים חי ונושם את קולומבוס כבר 15 שנה. עד כדי כך הוא מחובר לקולומבוס שלפעמים נדמה שממש היה על הספינה המקורית עם ההוא שגילה את אמריקה. מתיישבים בשולחן דיינרי עם צג מחשב (שמאפשר לשחק בו, להתבונן במנות, לשוחח עם השולחנות השכנים ואפילו לקרוא למלצר) ומקבלים לידינו תפריט חדש ו... כשר! כנראה שממנת הקלמארי אפשר לשכוח. קולומבוס הפכה לכשרה וזו סיבה מצוינת עבורי לטעום את כל מה שהתחדש בתפריט. פתחנו בפטה כבד עוף (29 שקל), בחלת בצל הידועה של קולומבוס (22 שקל) ובחציל בלאדי, שיכנס לתפריט הרשמי ממש בימים הקרובים.
לא רחוק מאיתנו קבוצה של 30 תיירים מצרפת שרים ומפזזים בצרפתית קולחת ובניצוחו של מאיר, איך לא. המוזיקה מנעימה לנו את אכילת מנות הפתיחה ועוזרת לנו לקבוע נחרצות שחלת הבצל של קולומבוס היא מהטובות מסוגה. הרי יש כאלו בכל מסעדה אמריקנית המכבדת את עצמה, אבל רק בקולומבוס הצליחו להגיע לגרסה הקריספית מבחוץ, ממש כמעט שרופה אך עשויה מבפנים ולא ספוגת שמן. חובה. פטה הכבד שהוגש ברוטב פירות מתקתק היה טעים, אך טוסטונים מלחם מעניין יותר היו עשויים לשדרג אותו בכמה רמות. חציל הבלאדי מצוין וכשייכנס לתפריט הוא צפוי לתת פייט רציני לחלת הבצל השווה.
המשכנו בסטייק צלע עגל חלב (82 שקל), באנטרקוט 300 גרם (72 שקל) ובצלעות כבש (82 שקל). שלוש המנות מגיעות בליווי תוספת. אנחנו בחרנו בצ'יפס שהגיע מתובל וטעים באופן מיוחד ובסלט קטן ומעט חסר מעוף. הסטייקים מוכיחים שהכשרת קולומבוס לא פגמה כלל ועיקר באיכות הבשר בו. צלע העגל הייתה נימוחה כל כך, עד שנמנעתי (שלא כהרגלי) מטבילת הבשר ברוטב כלשהו, כדי שלא יתבלבל לי בפה המרקם המדויק שלה. האנטרקוט הגיע מדיום, כמו שביקשנו, עם גוון אדמדם מבורך. גם צלעות הכבש שתובלו בעדינות הפגינו מקצוענות ואיכות. אם הייתי חייב לבחור אחד משלושה הנתחים העסיסיים הללו, הרי שהיה זה האנטרקוט, למרות הרכות הממכרת של העגל. מידת העשייה המושלמת שלו גרמה לי להתאהב, ולפיכך להמליץ לכם עליו בחום.
לסיום שתינו 2 כוסות תה כדי להוריד את עדרי הבקר והצאן לתחתית קיבותינו המתפקעות. לקחנו גם פבלובה עם שני כדורי סורבה פירותיים, שלא התעלתה לרמה המשובחת של הבשרים. נראה שבתחום הקינוחים עוד יש מה לשדרג. כך או כך, הארוחה בקולומבוס הייתה ונשארה, גם בגלגולה הכשר, אחת הכיפיות והמשתלמות שמתחם המסעדות של פיתוח יודע לספק.
