בית המשפט העליון דחה (יום ד', 9.7.08) את ערעור המדינה על זיכויו של ג'מאל מחאג'נה, תושב אום אל-פאחם, שהסיע את המחבלת המתאבדת למסעדת "מקסים" בחיפה, מאשמת סיוע לרצח, והרשעתו במקום זאת בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בלבד.
כמו-כן דחו השופטים דורית ביניש, אדמונד לוי ועוזי פוגלמן את ערעורו של מחאג'נה על עצם הרשעתו ועל חומרת עונשו - 10 שנות מאסר בפועל.
הפיגוע היה ב-4.10.03, ובו נרצחו 21 בני אדם, ו-51 אחרים נפצעו. המחבלת, הנאדי ג'רדאת, נסעה באוטובוס מג'נין, כשהיא נושאת חגורת נפץ. היא התקשרה בטלפון סלולרי אל מחאג'נה, שהוא אזרח ישראל, וזה הסיע אותה מהכפר ברטעה אל המסעדה. באותו יום היה סגר כללי בשטחים. בית המשפט המחוזי שהרשיע את מחאג'נה קבע כי הוא ידע שהיא תושבת השטחים, ולא בירר אם היא מחזיקה אישור כניסה לישראל. המחבלת סיפרה לו כי ברצונה לבקר את אביה בבית החולים רמב"ם בחיפה, והשניים החלו לנסוע לכיוון חיפה. כאשר הגיעו לאזור חדרה, שאלה המחבלת את מחאג'נה על מיקומם. הוא אמר לה כי לשמאלם נמצא בית החולים "הלל יפה". היא ביקשה שייסע לבית חולים זה, משום שברצונה לבדוק אם אביה הועבר במקרה לשם. כשהגיעו לבית החולים "הלל יפה", עצר מחאג'נה את מכוניתו ליד קיוסק בכניסה, וירד מן המכונית לקנות סיגריות ושתייה. כשחזר ביקשה ממנו המחבלת להמשיך לנסוע לבית החולים רמב"ם, למרות שלא יצאה מן המכונית ולא ערכה בירורים על מיקומו של אביה.
כשהגיעו למבואותיה הדרומיים של חיפה, ביקשה המחבלת מהנהג לעצור במסעדה לאכול. הוא הציע לה להמתין עד הגיעם לבית החולים, אך היא ביקשה לאכול לפני כן, והוא לקח אותה למסעדת "מקסים". השניים הגיעו אל המסעדה ונכנסו אליה. המאבטח שעמד בכניסה הכיר את מחאג'נה ונמנע, ככל הנראה, מלבדוק אותם. הם הזמינו אוכל, ובהזמנתה של המחבלת נפלה טעות. המחבלת קראה למלצר, וביקשה שיחליף את המנה למנה שהזמינה. לאחר שסיימו לאכול, יצא מחאג'נה מהמסעדה, ורק אז פוצצה את עצמה.
מחאג'נה נמלט לביתו שבאום- אל-פאחם, הסיר את כיסויי המושבים הקדמיים במכוניתו, ומסר אותם לאשתו כדי שתכבס אותם, ושרף את בגדיו ואת המטפחת והגלבייה שהשאירה המחבלת במכוניתו. הוא לא פנה למשטרה, ורק כתשע שעות לאחר הפיגוע, הגיעו השוטרים לביתו ועצרו אותו.
השב"כ הזהיר את הנהג בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי בזמן שהסיע את המחבלת, לא היה מחאג'נה מודע לתוכניותיה הרצחניות, ולכן גם לא הייתה לו מטרה לסייע לה בביצוע הפיגוע. עם זאת, קבע כי, בנסיבות העניין, אדם סביר היה אמור לצפות את הסכנה הנובעת ממעשיו. בית המשפט מצא לנכון להטיל עליו תקופת מאסר ארוכה יותר מתקופת המאסר המכסימלית על עבירה אחת של גרימת מוות ברשלנות, בגלל מספר הקורבנות הרב.
בהחלטתו לדחות את ערעור המדינה, קיבל בית המשפט העליון את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי. אומנם נציג השב"כ הזהיר כמה שבועות לפני הפיגוע את המסיעים, ובהם גם מחאג'נה, לבל יסיעו תושבי שטחים בלא אישורי שהייה, אך בית המשפט העליון סמך את ידיו על קביעת הערכאה הקודמת כי דובר באזהרה כללית, שאין לה נגיעה ישירה למחבלת. "המודעות הכללית לסכנת הפיגועים, הנובעת מהסעת שוהים בלתי-חוקיים, אינה מספיקה לשם הרשעה בעבירה של סיוע לרצח", כתבה השופטת ביניש בפסק הדין. השופטת הוסיפה כי התנהגותו של מחאג'נה לאחר הפיגוע, הבריחה וניסיונות הטשטוש, ראויה לכל גנאי, אך אין ללמוד ממנה לעניין היסוד הנפשי שלו, ואין בנסיבות אלה כדי לשנות מהמסקנה בדבר אי-הוכחת היסוד הנפשי הנדרש לביצוע עבירת הסיוע לרצח.