בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה (יום ה', 10.7.08) את הערעור של מוחמד סובחי, רוצחה של דפנה כרמון (1982), על סירוב ועדת השחרורים המיוחדת לשחררו שחרור מוקדם (2/3). סובחי הורשע בשנת 1984 ברצח כרמון, בת 21 בהירצחה, וכן בחטיפתה ובאונס.
כרמון נחטפה ב-1982 ממרכז העיר חיפה על-ידי סובחי ושלושה אחרים, הוסעה ליערות הכרמל ושם "נאנסה באכזריות ונרצחה. גופתה הושלכה ביער, בגדיה וחפציה נלקחו על-ידי הארבעה". על סובחי נגזרו מאסר עולם וכן 20 שנה על חטיפה ו-20 שנה על אונס. בשנת 2002 קצב נשיא המדינה את עונשו ל-35 שנות מאסר.
בהסתיים תקופת 2/3 מתקופת מאסרו, הגיש סובחי בקשה לשחרור מוקדם אך זו סורבה בידי הוועדה המיוחדת לשחרורים. בהחלטת הוועדה נכתב כי הוא "כופר עד היום בעבירות", לפיכך "לא ניתן לומר כי חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנות להשתלב בחברה ולתרום לה". מכאן, קבעה הוועדה, "לא ניתן לומר שלא נשקפת לציבור מסוכנות משחרורו".
כאמור, גם ערעורו לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחה. השופטים רון שפירא, עודד גרשון וצילה קינן כתבו כי מדובר באסיר עולם "שעונשו כבר קוצר בפועל עת נקצב על-ידי נשיא המדינה, מכאן שלא נפל פגם באופן שבו התייחסה ועדת השחרורים".
בהתייחסם לשיקולי הוועדה, כתבו השופטים כי אין פגם ב"מתן מעמד בכורה, במקרה זה, לשיקול אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, השיקול המרכזי שבבסיס החלטת ועדת השחרורים".
שחרור סובחי בתום שני שליש ממאסרו "מקצר את עונש המאסר בתקופה של כאחת עשרה וחצי שנים. כאשר הפער בין העונש שנגזר לעונש שירוצה בפועל אם ישוחרר האסיר שחרור מוקדם ברישיון, הוא כה משמעותי כי אז מתקיימים התנאים המיוחדים בהם מוסמכת הוועדה ליתן מעמד בכורה לשיקול של ההגנה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק".
עוד כתבו השופטים כי "כשמביאים בחשבון את נסיבות המקרה שהיה בפני הוועדה ומובא כעת בפנינו, העונש שנגזר, קציבתו לתקופה של 35 שנים וכעת הבקשה לקצרו לתקופה של כ-23 שנים, לא ניתן לומר שקביעת הוועדה כי מדובר ביחס בלתי סביר בין העונש שנגזר ובין העונש שירוצה בפועל היא קביעה משוללת בסיס. לא ניתן לומר גם שתוצאה זו לפיה מי שאנס ונטל חייה של צעירה בת 21 ישוחרר לאחר חלוף 24 שנים אינה פוגעת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, על כל רבדיה".
החלטת הוועדה כי "שחרורו המוקדם של סובחי יסכן את שלום הציבור", היא "החלטה סבירה", קבעו השופטים.
