ישנם מספר צירופי מילים שמעוררים בי אמביוולנטיות מיידית. "סמוך עליי" הוא אחד מהם. נחמד שיש על מי לסמוך, אבל רגע, מי אמר את זה? אפשר לסמוך עליו בכלל? הדין זהה לגבי המושג הרווח מדי לאחרונה - מסעדת שף. מצד אחד אני רגוע שיש אדם במטבח שכל ייעודו הוא להנהיג את צוות העובדים ולאחד אותם תחת שרביטו, תוך הגשמת החזון הקולינרי שלו, מצד שני - כשאת אומרת שף, למה את מתכוונת? היום כל אחד הוא שף, לכל חומוסיה יש את מנת השף ומי שלא שף, נחשב לסתם משפשף.
זילות המונח המקצועי והמכובד גרמה לי לא אחת לכעס, אבל בתקופה שאנחנו חיים בה, כשאפילו למכשיר חשמלי קוראים מולטי שף, אז יאללה, נזרום עם זה. הרהורים אלה ואחרים אפפו אותי בדרכי (הארוכה) למסעדת ארנולד'ס הממוקמת בכניסה לישוב נתיב השיירה בגליל המערבי, לא רחוק מצומת כליל. הגעתי לשם עם שכני המשוגע מהדירה ממול, וכבר בכניסה למסעדה פגשנו את אורי ארנון (השף של מסעדת השף). אורי, שאחרי שנטש את מסעדת מורגנפלד הקים את מסעדת ארנולד'ס, התחיל את דרכו הקולינרית בכלל ב'דיקסי' התל אביבית. כל התחנות שבדרך מרמזות על דבר אחד - אנחנו הולכים לאכול בשר. בעיקר בשר. הרבה בשר.
במבנה עץ יפהפה, בינות לצימרים ציוריים, התיישבנו, השכן המשוגע ואני, והתרשמנו מהמבחר הנאה של היינות שמושתת על טהרת יקבי ארצנו. החלטנו ללכת על מרלו של גמלא ולפתוח בכבד אווז שמוגש על מצע טוסט נימוח (!) ברוטב פירות יער (78 שקל), ובקרפצ'יו פילה בקר (38 שקל). מה גדולה הייתה הפתעתנו כשבמקום לקבל פרוסות דקיקות של בשר כנהוג, הוגשו אל שולחננו פרוסות מעט עבות שזכו לנגיעה קלה של גריל...
דרמה בשולחן. מהו זה הקרפצ'יו התמוה הזה? הראשון לטעום הייתי אני, אמיץ שכמותי. לעזאזל, זו הייתה טעימה נפלאה. פיסות הבשר הדקיקות כאילו קיבלו ליטוף מדגדג ביותר בגריל, מה שהעניק להן צריבה טעימה ומעושנת. הכבד - זוג נתחים שמנמנים ממנו - התפנק לנו על הלשון, אם כי הייתי מוריד מעט את הרגל מדוושת המתיקות ברוטב פירות היער. הטוסטונים, אגב, למרות האוקסימורון הפסיכוטי "טוסט נימוח", היו בדיוק זה - טוסטים נימוחים. זוג הצלחות הוחזרו למטבח כשהן ריקות לחלוטין, אחרי שדאגנו לנגב אותן היטב עם ג'בטה תוצרת הבית שלוותה בטפנד זיתים, צ'ימיצ'ורי אדום ושמן זית. בתום הראשונות הוגש לנו סורבה ענבים מרענן (תוצרת בית - כבוד!). את המרלו הגרנו לקרבנו בזריזות ראויה לציון שכן הסתבר לנו שאורי החביב, שמרגע לרגע התחבב עלינו אף יותר, אף מבשל במקום בירה תוצרת בית - בירה ארנולדס! הזמנו זוג בקבוקים של בירה ארנולד'ס בראון (יש גם בלונד), וכך התוודענו לבירה מתקתקה, מוגזת בעדינות, עם ארומה של דבש והדרים - בת לוויה מושלמת לעיקריות שנחתו על שולחננו והעלו חיוכים קרניבורים על פנינו הרעבים.
אני הזמנתי סטייק סינטה עשוי מדיום על הגריל, ברוטב שום ודבש, שהגיע עם גבעת פירה וסלט ירוק (78 שקל) וההוא ממול הזמין זוג שיפודי קצבים על הגריל ברוטב שום, בליווי סירות תפוחי אדמה ובטטות וסלט ירוק (88 שקל). בדיעבד אני יכול לכתוב שהפרזנטציה הזכירה לי את האוכל של אמא, כלומר לא הייתה קיימת, אבל באותו הרגע בו פגשתי את סינטת העגל הסקסית הזאת, הכול כמו נעלם. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. "אני רוצה לעשות לך ילד", לחשתי. "אנחנו נגיע קרוב מאוד, מתוקה שלי, יפה שלי". וכן, לא עברו מספר דקות ואני וסינטל'ה (שם מפגר, אני יודע) התאחדנו לגוף אחד. מה אני אגיד לכם? אצל אורי ארנון בשר זה בשר, מדיום זה מדיום, על המילימטר, וצריבה בגריל זה צריבה בגריל. האיש מבין בשר, מרגיש בשר והכי חשוב - אוהב בשר. גם שיפודי הקצבים שהוגשו לשכן שמולי, נעלמו תוך זמן קצר. רצינו להזמין עוד עיקרית, אבל הבטחנו שנשאיר מקום לקינוחים - וופל בלגי נחמד עם גלידת וניל תוצרת בית וסופלה שוקולד ספוגי במקצת שלא הפיל אותנו מהרגליים, אבל אולי טוב שכך, כי אם היינו נופלים, כנראה שלא היינו מסוגלים לקום.
בדרך הביתה השכן המשוגע דיבר על כל המנות שלא הזמנו, ששוכבות עכשיו במטבח ומתבאסות עלינו: תבשיל זנב השור והשעועית השחורה, סטייק האנטריקוט, צלעות עגל החלב ברוטב הברביקיו הביתי וכו'. אני ליטפתי את הבטן שלי, שהכילה את אחד הסטייקים המענגים ביותר שאכלתי זה זמן רב והבטחתי לשכן המשוגע שבקרוב נשוב לבקר.