על אף שאני מחשיבה עצמי טיפוס אינטליגנטי, ברמה כזו או אחרת, ישנם כמה דברים שתמיד יצליחו להפליא אותי: תאומים זהים, פיצה עם אננס ופרדסים שמסתתרים בעיר גדולה. לגבי התאומים והפיצה אני עוד מסתדרת, אבל הידיעה שאם נחפש מספיק טוב, תמיד נוכל למצוא אי שקט בעיר סוערת - מדהימה אותי. זה קרה לי בעבר עם מסעדה בקיבוץ גליל ים, דקה מהרצליה וזה שוב היכה בי השבוע עם 'מקום בלב' ברעננה.
פנייה קטנה מאחוזה, הרחוב המרכזי של העיר, הביאה אותי ואת חברתי הטובה עם הזאטוט שלה, לפרדס ירוק בו מסתתרת מסעדה מקסימה. טוב, אולי "מסתתרת" היא לא המונח הנכון, שכן מדובר במסעדה בת שמונה שנים, ששמה הולך לפניה. שלט גדול מקבל את פנינו ובמרחק של 100 מטרים בקושי מהאזור המאוכלס של רעננה, אנחנו מקבלות הרבה עצים, הרבה ירוק, ובעיקר ניחוח של שקט מאוד לא עירוני.
שטח חנייה גדול ממתין לנו בבואנו וחוסך לנו הרבה כאב ראש. הכניסה קצת מזכירה לנו כניסה של אולם אירועים. שומר עם אנרגיות עייפות יושב על כסא לא יציב ומסמן לנו מרחוק היכן לחנות. אנחנו מתלבטות אם התלבשנו כראוי למעמד ותוהות האם בשובנו לרכב, ימתין לנו בלון שיודה לנו שהגענו. טוב, זה לא רחוק מהאמת. מתברר כי המסעדה מהווה גם מקום אירועים, החל מימי הולדת משפחתיים וכלה בחתונות אינטימיות ובר מצוות.
אנחנו מתיישבות בשולחן הצמוד לבריכת דגים. הזאטוט של החברה מהופנט ומפזר לנו חיוכים וגומת חן מקסימה. המקום טובל בצמחייה עשירה, עצים ושיחים, לצד פסלים וגינת ירק, כך שלא התפלאנו לגלות שבעל המקום, חיים שסטל, הוא גנן בעברו והמנצח על כל עיצוב המקום. יחד עם מפות השולחן האדומות והנר המרובע שמפיץ תאורה עמומה ורומנטית, אנחנו מרגישות די בנוח עם שיחת הבנות שיצרנו בשעת ערביים של יום חול. עכשיו רק חסר לנו אוכל.
תמר, מלצרית חייכנית עם עור חלק מעורר קנאה, מגישה לנו את התפריטים. אנחנו מבקשות סלט פטוש (36 שקל), המורכב מירקות שגדלים בגינת הירק שבמקום. הסלט מתובל היטב, טעים וקליל במיוחד, בהנחה ומורידים את קרעי הפיתה (לא כדאי, הם נפלאים ומוסיפים קריספיות למנה). לצד הסלט אנחנו לוקחות סופלה תרד (36 שקל) עם ליבת גבינת עזים, שנעשית במקום בעזרתן האדיבה של עזים אורגניות החיות לצד המסעדה. המנה מוגשת כמו סופלה שוקולד, רק הרבה פחות משמינה ומתוקה. כדי לעכל את הסלט והסופלה, אנחנו מתפנקות בפוקצ'ה (30 שקל) המוגשת עם ממרח זיתים, עגבניות וחומץ בלסמי.
מהר מאוד המקום מתחיל להתמלא ונדמה שמדובר ביום שישי סוער שמאפשר בילוי אל תוך הלילה. טוב, אולי קצת הזדקנתי, אך עדיין יש משהו מעורר תהייה במקום עמוס באמצע חול ויש לכך שני הסברים אפשריים: או שהמקום מצוין או שהסועדים מובטלים. המנות העיקריות סותמות את הגולל על הדיון המיותר. בהמלצתה של תמר, אנחנו מזמינות את מנת הדגל של המקום, מאפה רול עזים (62 שקל) - בצק הממולא בגבינת עזים, חצילים קלויים, פלפל בתחמיץ ובזיליקום לצד סלט עלים מתובל. נשמע טוב? האמינו לי, זה הרגיש נפלא. כדי לאזן את הקלוריות, חלקנו גם את מנת הממולאים - פלפלים וקישוא במילוי אורז, פטריות וירקות אורגניים (62 שקל) שהרגישה בעיקר בריאה. טוב, זה נשמע רע. המנה טובה, אך אם נסעתם עד לכאן, לכו על רול העזים.
שעתיים מאוחר יותר הזאטוט כבר מיצה את בריכת הדגים והוא מתחיל לעשות פרצוף עצוב. הוא כנראה עייף. או רעב. או צריך פיפי. או קקי. אי אפשר לדעת בגיל הזה, אבל אמא שלו שולטת במצב. אנחנו מחליטות לוותר על הקינוח ולהשאיר טעם של עוד. בצאתנו אנחנו בוחנות את החנות שצמודה למסעדה ומוכרת מאפים טריים, טפנדים, ממרחים ושמן זית ומבטיחות לפקוד גם אותה כשיהיה זמן. במכונית, כשהזאטוט מצליח להירדם עם בקבוק חלב בפה, אנחנו מסכמות את שהיה. המקום מקסים, המנות משובחות, אך יש לומר: המחירים לא זולים והמנות לא גדולות מאוד. מצד שני, לפעמים פחות זה יותר - כשהאוכל טוב והתפאורה עושה חשק לעוד, לא צריך ערימות של אוכל כדי לשבוע. לפעמים כדי להתמלא באמת, צריך לאכול עם הלב ולא רק עם הפה. אולי בגלל זה קוראים למסעדה 'מקום בלב'.