בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע (יום ד', 16.7.08) את עו"ד מיכאל גבאי, לשעבר סגן ראש עיריית קריית גת, בעבירה של סחיטה באיומים. השופטים ברוך אזולאי, אריאל ואגו וא' ביתן קיבלו בכך את ערעורה של פרקליטות המדינה על זיכויו המוחלט של גבאי בבית משפט השלום. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כי דרישתו של גבאי מבעל חברה לשלם לו מיליון שקל תמורת עזרתו לזכייתו במכרז ממשלתי, שאם לא כן תיפגע פרנסתו, הייתה בגדר "איום בפגיעה שלא כדין בפרנסתו כדי להניעו לשלם לו מיליון שקל" ובכך עבר עבירה של סחיטה באיומים כהגדרתה בחוק.
במשפטו של גבאי בבית משפט השלום בבאר שבע נטען כי ב-15.11.01 יזם גבאי פגישה דחופה עם בעל חברת 'טאבו ישיר', מאיר שדה. באותה עת ניגשה החברה למכרז של רשות הדואר על אספקת נסחי טאבו מלשכות המקרקעין או דוחות מרשם המשכונות באמצעות מכשיר הפקסימיליה.
שדה ביקש לברר את מטרת הפגישה, וגבאי השיב כי ברצונו להציע לו הצעה הנוגעת למכרז. הם נפגשו במשרדו של עו"ד אבי הורוביץ, חברו של שדה, ברמת-גן. בפגישה הדגיש גבאי כי הוא מקורב לראש הממשלה אריאל שרון ולשר מאיר שטרית, והציג לשדה תוצאות חקירה כלכלית שלפיה 'טאבו ישיר' מצויה בקשיים כלכליים, ולכן לא תוכל לזכות בחוזה עם רשות הדואר. גבאי אמר לשדה כי אם ישלם לו מיליון שקל או 50% מרווחי 'טאבו ישיר' ידאג שחברת 'טאבו ישיר' תזכה בחוזה הפיילוט, אך אם לא ישלם לו את הכסף בתוך שלושה ימים ידאג שחברה מתחרה אחרת, 'און ליין טאבו', שלדבריו כבר הציעה לו 750,000 שקל, תזכה בחוזה. עוד אמר גבאי כי נגד התשלום יוציא חשבונית בעבור שכר טירחת עורך דין.
בשיחת טלפון נוספת שהתקיימה למחרת, ניסה שדה להוריד את הסכום שדורש גבאי, אך זה המליץ לפניו לקבל את ההצעה "בשתי ידיים", שכן "אם אתה בא איתי - זה מאה אחוז". הוא הוסיף כי אם לא ישלם לו שדה את הכסף, ייפגש בקרוב עם נציגי החברות המתחרות. אשר לגובה סכום התשלום הציע גבאי להיפגש למחרת.
ב-20.11.01 נפגשו השניים במסעדה בקריית גת. שדה ביקש לברר כיצד יוכל גבאי להבטיח את זכייתו בפיילוט. וזה השיב כי הוא מייצג קבוצת אנשים "משני החלטות" שמחפשים עסקות שבהן הם משפיעים על התוצאה תמורת תשלום. הוא הבטיח כי אם ישלם שדה את הכסף, ידאג שתוך 30 יום ייחתם חוזה הפיילוט עם חברת 'טאבו ישיר'.
שדה התלונן נגד גבאי למשטרת רמת גן, ולאחר חקירה הועמד גבאי לדין על עבירה של סחיטה באיומים. התביעה טענה כי גבאי סחט את שדה ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בפרנסתו והכל כדי להניעו לשלם לו מיליון שקל.
אבל השופט משה מכליס זיכה את גבאי זיכוי מוחלט, לאחר שקיבל את גרסתו כי פעל כעורך דין, וכי מי שיזם את כל המהלך היה שדה. מכליס כתב: "יתכן שמעשיו של גבאי והתנהגותו אינם ראויים, ובפרט כאשר מדובר בעורך דין. ברם, מעשיו אינם נופלים בגדר עבירה פלילית. התנהגות לא ראויה ולא אתית - יש כאן, אולם לא התנהגות של עבריין שמנסה לסחוט באיומים את המתלונן. מהתמלילים ניתן ללמוד בוודאות, שהנאשם מעולם לא טען בפני המתלונן שאם לא יקבל את ההצעה - יגרום לכך שאותם אנשים שהוא מייצג יפעלו נגדו. נהפוך הוא, הנאשם התפאר בקשריו לא לשלילה אלא לחיוב, ותמיד השאיר לפני המתלונן את האפשרות שלא יקבל הצעתו. בכל השיחות טען שהוא עו"ד ופועל כחוק. התנהגות הנאשם, בכך שמעולם לא יזם שיחה למתלונן, רק מחזקת גרסת הנאשם שלא התכוון לסחוט באיומים את המתלונן".
העובדה המכרעת: גבאי היה היוזם על כך ערערה פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שקיבל את הערעור, קבעו השופטים כי חומר הראיות, לרבות פלטי שיחות טלפון, מלמד כי גבאי הוא שיזם את הפגישה הראשונה עם שדה. עובדה מכרעת זו שומטת, במידה רבה, את הקרקע מתחת לגרסתו של גבאי כי שדה ביקש ממנו לייצג אותו לפני רשות הדואר.
גבאי גם לא הסביר כיצד נודע לו על העסקה המתרקמת בין שדה לרשות הדואר, לשם מה הגיע אל שדה, מה היה יכול להציע לו כעורך דין שאינו עוסק בתחום החוזים, ומדוע דרש ממנו מיליון שקל.
השופטים ציינו כי העובדה שגם גבאי מודה כי דרש מיליון שקל, מחזקת את גרסת שדה שלא מדובר בשכר טירחה. שהרי גם אם נכונה טענת גבאי שעורכי דין דורשים שכר טירחה בשיעור 20-15%, והרווח הצפוי מהפרויקט היה חמישה מיליון שקל, בוודאי לא היה הרווח מתקבל מיד עם חתימת ההסכם, אלא רק לאחר תקופת עבודה משמעותית, שתלויה בהצלחת הפיילוט ובהזמנת שירות מלקוחות רבים. אין זה סביר שעורך דין יקבל מראש את מלוא שכר הטרחה, על-פי חישוב של הסכום המרבי שהחברה צפויה להרוויח בעתיד, על סמך תחזיותיה בלבד, לפני שהחברה בכלל החלה לפעול, כתבו השופטים.
השופטים הוסיפו כי גם העובדה שגבאי אמר בשיחות הוקלטו פעם אחר פעם, כי אם ישלם לו שדה את הסכום הנדרש, יקבל את החוזה ב "מאה אחוז", מדברת בעד עצמה ואינה עולה בקנה אחד עם הטענה שמדובר בשכר טירחה בעבור ייצוג משפטי. "מה הקשר בין ייצוג משפטי - שלטענת גבאי אמור להתחיל רק לאחר שרשות הדואר תחליט להתקשר בחוזה עם החברה, לבין קבלת החוזה, שהשיקולים לה, מבחינת רשות הדואר, הם מקצועיים וכלכליים ולאו דווקא משפטיים?" שאלו השופטים.
