בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (יום ה', 17.7.08), ברוב דעות, ערעור של פרקליטות המדינה על פסק דין שזיכה אדם שאיים על עורך הדין שלו, עוד לפני שהחל המשפט. ברוב דעותיהם של השופטים צבי סגל ויורם נועם הוחזר התיק לבית משפט השלום כדי להמשיך במשפט. השופט משה דרורי שהיה בדעת מיעוט, הסכים עם שופט השלום שאין טעם במשפט כזה.
מנשה אירני, בן 51, הועמד לדין פלילי לאחר שאיים על עורך הדין שלו בהליך אזרחי, ואמר לו: "אם הדיון לא יהיה ב-21.3.06 ולא תופיע אישית, אשרוף אותך ואת המשרד", וכן לאחר ששלח לעורך דינו מכתב ובו כתב: "אם תפנה לבית משפט או למשטרה או למי שאתה רוצה, זו בעיה שלך, דמך בראשך בקבר של הבן שלי". האיומים הושמעו לאחר שעורך הדין ביקש מבית המשפט בהליך האזרחי לדחות את מועד הדיון בעניינו של אירני.
בהכרעת-דין שניתנה ב-2.4.08 זיכה שופט בית המשפט השלום חיים לי-רן את אירני מהעבירה שיוחסה לו, לאחר שקבע כי מדובר ב"מעשה קל ערך". לחלופין, קבע השופט כי ניתן לבטל את האישום גם על יסוד סעיף בחוק סדר הדין הפלילי המסמיך שופט לבטל אישום אם הגשתו עומדת "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
נימוקיו להחלטתו שהמעשה קל ערך, באופן המצדיק זיכוי, היו, בין השאר, נכותו של אירני בשיעור 25%, השמעת האיומים בעידנא דריתחא בלא כוונה לממשם, והעובדה שאירני ועורך דינו יישבו ביניהם את ההדורים במישור האזרחי. אירני התנצל לפני עורך הדין וביטל תלונה שהגיש נגדו ללשכת עורכי הדין, ובמקביל, בסיועו של עורך הדין, הושגה פשרה בתיק האזרחי.
על כך ערערה פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי, וטענה שלא הייתה כל עילה לביטול כתב האישום מחמת "זוטי דברים" או "הגנה מן הצדק".
בפסק הדין של הרוב, שקיבל את הערעור, כתבו השופטים סגל ונועם, כי האיומים החמורים בעל-פה ובכתב לפגוע בעורך דין, הצדיקו הגשת כתב אישום, וכי אין בנסיבות של התנצלות אירני, הבנת הפסול שבמעשיו וההתפייסות בינו לבין עורך הדין - כמו גם בנסיבותיו האישיות - כדי להוציא את המעשים מגדר מעשים שיש להעניש עליהם בפלילים. שופטי הרוב ציינו כי לא היה כל בסיס, עובדתי או משפטי, להחיל עליו את הגנת "זוטי דברים" או "הגנה מן הצדק". הם הדגישו כי את ההליך המשפטי הפלילי מנהלת התביעה הכללית, המייצגת את האינטרס הציבורי על כל המשתמע מכך, ולא עורך הדין, וכי מדובר באיומים חמורים חוזרים ונשנים, בעל-פה ובכתב, לפגיעה קשה בעורך הדין, תוך שימוש במילים "אשרוף אותך ואת המשרד" ו"אם תפנה לבית משפט או למשטרה... דמך בראשך".
"החרטה שהביע המשיב על מעשיו, ויישוב ההדורים בינו לבין המתלונן, כמו גם נסיבותיו האישיות, אמורים לקבל ביטוי בגזר הדין, בין אם יורשע לאחר שמיעת ראיות, ובין אם רק ייקבע שעבר את העבירה ובית המשפט יימנע מהרשעתו בדין", כתבו השופטים. "ואולם, לא היה כל בסיס משפטי או עובדתי למסקנה, שלפיה המשך ניהול ההליך עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. נהפוך הוא, זיכויו של הנאשם בדין, רק מחמת העובדה שהתנצל על מעשיו והמתלונן מחל לו, היא לא רק תוצאה קיצונית שעלולה לפגוע בעקרונות של הצדק וההגינות המשפטית, אלא גם אינה ממצה את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, המצדיק תגובה חברתית הולמת כאשר נפגע ערך חברתי מוגן בביצועה של עבירה", הוסיפו.
המערכת עמוסה לעייפה בחוות דעת המיעוט, כתב השופט דרורי כי אומנם מעשי האיום לא היו "זוטי דברים", וכי הוא רואה בחומרה מצב שלקוח מאיים על עורך דינו. עם זאת, הוא סבור כי יש סמכות לשופט לבטל הליך הפלילי העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. "בעניין זה, מקובלת עלי השקפת השופט דלמטה, כבוד השופט חיים לי-רן, אשר על פיה, כאשר המתלונן, עורך דין, חוזר בו מתלונתו, לוחץ את ידו של הנאשם, וזאת לאחר שהנאשם מתנצל בפניו, מצדיקים את הפעלת הסעיף".
השופט דרורי כי אירני אינו עבריין ואין לו עבר פלילי, וכל אשר אירע נובע מנסיבות מיוחדות של מחלוקת בינו לבין עורך דין, שעליהן כבר התחרט.
דרורי הוסיף כי גם "אין זה מן הראוי להטריח את המערכת השיפוטית, העמוסה לעייפה, גם בלי תיק זה, לקבל אליה חזרה את התיק, במובן זה שבית משפט השלום ישמע את הראיות, ובעקבותיהן את הסיכומים, ולאחר מכן תינתן הכרעת דין, ואם תכלול היא הרשעה, כי אז יישמעו טיעונים לעונש ויינתן גזר דין, אשר יכול להגיע לערעור פעם נוספת. אין לשכוח כי מדובר באירוע נקודתי, שהתרחש לפני כשנה וחצי. החזרת התיק לבית משפט קמא היום, תביא לכך שתיק זה ידון בשנים 2008 ו- 2009 בבית משפט השלום - שכן, על-פי סדרי העבודה במחלקה הפלילית בבית משפט השלום, תיק זה אינו ניצב בראש הסולם, אלא בתחתיתו, ובשנת 2010 בבית משפט מחוזי בערעור - מבלי להזכיר אפשרות פניית מי מהצדדים לבקשת רשות ערעור לבית משפט העליון. לא לשם כך נועד ההליך הפלילי. זה לא התיק המתאים לכך שיימצא בתוך המערכת השיפוטית במשך מספר שנים".