נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, הידוע בגינוניו השמאלניים ובאיבתו לקפיטליסטים, נאלץ בשבוע שעבר ללבוש חליפה ולחייך ל-300 אנשי עסקים בארצו, שבדרך כלל הוא מכנה אותם "אוליגרכים", כדי לבקש מהם לסייע במאבקו נגד התייבשות ההשקעות במדינה.
"אלה מכם שיש להם כסף בחו"ל, מתבקשים להביא חלק ממנו בחזרה הביתה", הפציר צ'אבז במנהלי החברות שהתכנסו ב-11 ביוני במלון הילטון לשעבר בקראקס הבירה, שהולאם בשנה שעברה. "הבה נאחד את השורות, הבה נגביר את התפוקה ככל שנוכל", אמר לקול מחיאות כפיים פזורות.
לאחר עשור שנים של דיכוי המגזר הפרטי בוונצואלה, באמצעות הלאמות והטלת פיקוח על המטבע, מנסה צ'אבז להשתמש בפיתויים של הורדת מסים והלוואות בסך מיליארד דולר כדי לעודד צמיחה ולבלום את האינפלציה הדוהרת, שרק הגברת הייצור תוכל לסייע בהם.
ההשקעות בוונצואלה ירדו ברבע הראשון של 2008, זו פעם ראשונה אחרי ארבע שנים, וההוצאות הממשלתיות, שהיו עד כה הכוח המניע מאחורי 4.5 שנות צמיחה כלכלית, משיגות תשואות יורדות והולכות, בעוד גידול התפוקה מפגר אחרי הגאות בשוק הנפט.
"המילון שהשתמשה בו ממשלת ונצואלה בשנתיים שחלפו, ויותר מכל הנשיא עצמו, כלל מלים כמו החרמה והפקעה, והמגזר הפרטי אינו אוהב זאת", אומר כלכלן אמריקני המקורב לענייני אמריקה הלטינית. "פחות משקיעים בוונצואלה, ופירוש הדבר שההיצע יורד, והדבר ידחף את המחירים כלפי מעלה".
אינפלציה שנתית של 32.2% האינפלציה השנתית בוונצואלה הואצה ביוני 2008 ל-32.2%, שיעור שיא אחרי חמש שנים, ואחד הגבוהים בעולם. סך כל ההשקעות בוונצואלה, יצואנים הנפט הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי, הצטמצם ברבעון הראשון של 2008 לאחר שצמח בקצב של 35.5% לשנה מאז הסתיימה השביתה הכללית נגד צ'אבז ב-2003.
השקעות החוץ הישירות בוונצואלה ירדו מאז 1997 ב-90%, מ-6.2 מיליארד דולר שנה אחת לפני שנבחר צ'אבז לנשיאות, ל-646 מיליון דולר בלבד ב-2007. הדבר מעמיד את ונצואלה, מדינה שמספר תושביה 28 מיליון והתוצר המקומי הגולמי שלה מסתכם ב-182 מיליארד דולר, במקום שווה לגואטמלה, מדינה שאין לה נפט והמשק שלה אינו מגיע לרבע מגודלו של המשק הוונצואלי.
לעומת ההאטה בתפוקה ובצמיחה ברבעון הראשון, גדלה הצריכה ב-10 השנים שחלפו ב-85.5% במונחים ריאליים. "הדבר היחיד שמניע את הצמיחה הכלכלית הוא ההוצאה הציבורית,, אומר כלכלן בקראקס. "מה שצומח הוא השומן. לא יהיו כאן השקעות משום שהממשלה פגעה באמינות המוסדות".
הוצאות הממשלה המרכזית בוונצואלה, שגדלו יותר מפי חמישה בשנים 2007-2000, הגדילו במידה רבה את תקציבי המרפאות בשכונות העוני, את מספר כתות הלימוד ואת מספר המרכולים המסובסדים. צ'אבז העלה את שכר המינימום ב-565% ל-372 דולר לחודש, והזרים כסף לכיסי המעמד העובד העני.
חברת הנפט הממלכתית "פטרוליאוס דה ונצואלה" תרמה בשנה שעברה 13.9 מיליארד דולר להוצאה הסוציאלית. השנה הקימה חברה-בת כדי לייבא ולחלק אורז, שעועית, חלב ומצרכים אחרים שיש בהם מחסור.
הצרכנים בעלי ההכנסה הגבוהה יותר יוצרים פקקים בקראקס בג'יפי הטויוטה והפורד שלהם, המונעים בדלק המסובסד, העולה בוונצואלה רק 8 סנט לגלון. רוכשי המכוניות המתינו בשנה שעברה חצי שנה לקבלת הדגמים שהזמינו, והמכירות גדלו ביותר מ-43% ל-491,899 כלי רכב. אבל המכירות ירדו מאז עקב הגבלות שהטילה הממשלה על היבוא.
ההלוואות של הבנקים קפצו ביוני השנה ב-41.5% לעומת החודש המקביל בשנה שעברה, עקב הוזלת האשראי. "במהלך השנים האחרונות ראינו גאות נדירה בצריכה בוונצואלה", אומר כלכלן בקראקס.
לא מכבדים את הרכוש הפרטי בתוך כך, הצטמצם המגזר הפרטי, שעדיין מהווה שני שלישים מתפוקת המשק, ב-2.3% ברבעון הראשון של 2008, ואילו המגזר הממשלתי התנפח ב-22%. קצב הגידול של הייצור התעשייתי ירד ל-1.4%, לעומת 6.8% בשנה שעברה.
הפיקוח על המטבע מקשה על השגת חלפים ואספקה מחו"ל ויוצר צווארי בקבוק ומרתיע משקיעים. התעשיה של ונצואלה עלולה למצוא עצמה באבטלה של חלק מאמצעי הייצור משום שאין היא מצליחה להשיג חומרי גלם.
הפיקוח על המחירים גם גרם לקיצוץ רווחי הקמעונאים. בעלי עסקים קטנים מסתכנים בקנסות ומוכרים במחירים גבוהים יותר המחירים שבפיקוח. רבים מהקמעונאים מדגישים כי אין להם כל כוונה להרחיב את עסקיהם משום שהם מתקשים לכסות את העלויות גם כעת.
המדיניות הממשלתית פוגעת גם בחקלאות. ההפקעות והתוכניות הממשלתיות המאפשרות פלישה לקרקעות הנחשבות לבלתי מנוצלות, פוגעות בהשקעות בחקלאות ותורמות אף הן למחסור במזון. "המדיניות הציבורית היא הבעיה. אין מכבדים את הרכוש הפרטי", מסכמים כלכלנים את המצב.
