את שני העשורים הראשונים לחיי העברתי בחיפה. נדמה שכל שנה שחולפת מאז בעיר הגדולה, מרחיקה אותי במאה קילומטרים נוספים מעיר הולדתי הצפונית. תכיפות הביקורים שם פוחתת, למורת רוחם של אמא ושל חברי הילדות שתקעו יתד בהר הכרמל. בביקורי האחרון החלטתי לוותר על ארוחת הערב הביתית לטובת גיחה אל מה שהיה בעבר מקום המפגש הקבוע של החבר'ה - 'קפה גרג' במוריה. הייחוד בגרג, מעבר לאווירה המשפחתית שכולם בחיפה מכירים, נעוץ בכך שהמקום פתוח מסביב לשעון. ובחיפה אין מדובר בעניין של מה בכך, האמינו לי.
הגענו בשעת ערב מוקדמת, אמא ואני. המקום הומה כרגיל ואנו מפלסים דרכנו לשולחן זוגי בחלק הלא מקורה. מזג האויר החיפאי מאפשר ישיבה באזור הפתוח, אותו אזור שבלחות התל אביבית הבלתי אפשרית, לא היה אפילו נלקח בחשבון בדרך למזגן. פתחנו את ארוחת הערב בסלט סלמון מעושן קטן (39 שקל לעומת 49 שקל לסלט גדול). כשהגיעה המנה המונומנטלית הזו ניסינו רק לדמיין איך נראה הסלט הגדול. נתחי סלמון מעושן על מצע עלים ירוקים, עגבניות, מלפפונים, בצל סגול, זיתים שחורים ורוטב יוגורט עשיר, מעוטר בגבינת שמנת. נסחפו קצת בגרג עם עיטור השמנת. ציפינו למנת סלט דלת קלוריות ומצאנו עצמנו מתמודדים עם הררי גבינה שמנה (אך טעימה במיוחד, יש לציין). למרות עודף השמנת במנה החלטנו, אמא ואני, שהסלט ראוי להמלצה חמה.
המשכנו במנת אינצ'ילדה (49 שקל) ובמנת שקשוקת התרד הידועה של גרג (35 שקל). שמחנו לגלות שמידותיו המרשימות של הסלט לא היו יוצאות דופן. שתי המנות גדולות ועוד לפני שטעמנו התרשמנו כי לפחות ויזואלית הן בהחלט מצדיקות את מחירן. האינצ'ילדה התגלתה כוורסיה מצוינת של הטורטייה, שהפכה זה מכבר למאכל הלאומי - בשר מתובל היטב ועסיסי, דחוס אל תוך טורטייה עם רטבים, לצד סלט מקסיקני של עגבניות וזיתים שחורים. אם אתם נמנים על ארבעת האנשים האחרונים בארץ שעוד לא טעמו את שקשוקת התרד של גרג, ואתם לא ממש בעניין של נסיעה לצפון בקרוב, תוכלו לנסות אותה בסניף התל אביבי. ייחודה של מנה זו טמון בכך שהיצירתיות והפשטות בה שזורות זו בזו. היא ממחישה שלפעמים מספיק להתמקד בלעשות דברים פשוטים כמו שצריך, כדי לנצח.
סיימנו בשני קפוצ'ינו - קטן לי (11 שקל) וגדול לאמא (17 שקל) ובעוגת גבינה פירורים עם אוכמניות (27 שקל). הקפה היה מצויין כמצופה והעוגה חביבה. החוויה שמספק קפה גרג מצדיקה 14 שנות מוניטין ו-17 סניפים מצליחים. התפריט, שלא היה מבייש אף מסעדה תל אביבית, התגלה ככזה שגם יש לו כיסוי. קיצור זמן ההמתנה למנות היה הופך את חווית הגרג הנוכחית שלי למושלמת. היא הייתה קרובה לזה מאוד.