כמה מחבריי עוסקים מזה זמן מה בנסיונות מוצלחים, יותר או פחות, להשיג לעצמם אזרחות זרה. יש המחפשים אפשרויות עבודה, שורשים או נכסים ויש כאלה שסתם רוצים להרוויח יותר זמן בדיוטי פרי. אין לי דבר נגד המדינות שמעבר לים, אבל למה להתאמץ כל כך, אם אפשר פשוט לקפוץ למסעדת 'אוגוסטין' ולהרגיש כאילו ראשון לציון הסתפחה זה מכבר לאיחוד האירופי?
אין כל דרך להציץ אל תוך המסעדה מבחוץ ולכן המעבר דרך דלת העץ הכבדה שבפתחה, הופך לדרמטי ומפתיע כאחד. מסעדת אוגוסטין היא אחת המושקעות ביותר שבהן ביקרתי, אם לא המושקעת שבהן. המסעדה מעוצבת כרחוב בעיירה גרמנית אי שם בימי הביניים, כולל פנסי רחוב אותנטיים, קירות לבנים, חלונות ודלתות מקושתים וכיתובים בגרמנית על הקירות. נדמה כאילו בכל רגע יציץ מישהו מאחת המרפסות מעלינו ויצטרף לחגיגה. אלמלא מסכי הפלזמה מעל הבר, היינו שוכחים שאנחנו כבר במאה ה-21.
אחרי כשבע הקפות של צומת בית דגן וסביבתה, אחי ואני הגענו די רעבים למסעדה ושמחנו מאוד לגלות את התפריט העסקי המוגש בין השעות 12:30-16:00 ומציע ארוחה במלאה במחיר המנה העיקרית, בין 59-79 שקל. דבר ראשון נחת על השולחן קרש חיתוך מעץ, עליו לחם הבית ולצידו צ'ימיצ'ורי, שיני שום שלמות בשמן, עגבניות מיובשות וחמאת שום. בנוסף, כמנת פתיחה קיבל כל אחד מאיתנו סלט של עלי בייבי, גזר ועגבניות מתובל כהלכה. כלי ההגשה - כלי חרס בגוונים חמים - נאים ולא שגרתיים ומוסיפים בהחלט לאווירה. בינתיים הגיעו גם המנות הראשונות - קלמרי מטוגן, שנשנשנו בלי להרגיש ומנה של עגבניות טריות ומוצרלה ברוטב פסטו ועלי בזיליקום, המכונה בתפריט 'קפריזה' (שמה של המנה אמור להיות קפרזה, האם זו קפריזה של השף?).
המלצרית שלנו דאגה לברר האם אנחנו כבר מוכנים לעיקריות, כדי שנקבל את המנות חמות ובזמן. אחי ביקש וקיבל מנה של שרימפס קליברי ברוטב קארי וחלב קוקוס. שילוב הטעמים היה מדויק ואף אחד משני המרכיבים הדומיננטיים לא השתלט על טעמה של המנה. יפה עשו במטבח כשצ'יפרו את הסועדים והגישו את השרימפס מוכנים לאכילה, ללא החלקים שיש להסיר. אני בחרתי בפילה סלמון בריבת בצל, שהוגש בתוספת פירה. ריבת בצל מחמיאה בדרך כלל לכבדים ובשר ולכן לקח לי כמה טעימות כדי למצוא את המינון הנכון ולשלב בין מרכיבי המנה. השילוב לא שגרתי ומתאים למי שאוהב ומסתדר עם מתיקות גם במנות עיקריות.
המנות היו נדיבות ומשביעות עד כדי כך שויתרנו לא רק על קינוח, אלא גם על קפה. עברנו בחזרה דרך מנהרת הזמן אל המציאות המקומית שמחוץ לדלת הקסמים. בדרך הביתה התקשרה חברה שלא דיברתי איתה די הרבה זמן. "לאיפה נעלמת?", שאלה אותי. "אני? בדיוק חזרתי מחו"ל" עניתי, "הייתי בגרמניה", הוספתי בלי להניד עפעף.